פיגועי היחידים הבלתי פוסקים, כמו-גם המתעצמים מיום ליום, שזכו כבר לכינוי ולשם "אינתיפדת היחידים", מעלים מחדש השאלה הנצחית, שירדה מעל סדר יומנו העמוס והיא -
האם אין מקום לבצע טרנספר של המיעוט הערבי, תוך הפנייתו למדינות ערב השונות, שעה שאין כל הסדר מדיני-פוליטי נראה באופק וכל הדיבורים על מדינה יהודית-דמוקרטית דומים ונדמים למס שפתיים, בכל הכבוד הראוי, בלבד.
אין חולק ואין ספק בכך, כי המיעוט הערבי במדינת ישראל
כאשר כוונת הדברים הינה למיעוט הערבי המצוי בישראל, מאז הקמת המדינה והנהנה מזכויות אזרח, לכל דבר ועניין שהוא - נהנה מזכויות יתר, אשר הרוב היהודי אינו זכאי ואינו זוכה לקבלן, מה-גם שהוא אינו מיעוט במדינתו הוא, אבל היחס אליו -
בהשוואה ליחס שמתייחסות רשויות המדינה למיעוט הערבי - הינו כאילו הרוב היהודי הינו בגדר של מיעוט של ממש, במדינת ישראל. נבהיר דברינו אלה, הנראים בקריאה ראשונה - כדברים סתומים משהו, שעה שלא כך הם פני הדברים.
מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה, כי כל אזרח יהודי, תושב מדינת ישראל, המגיע לגיל 18 שנה, חייב להתגייס לשירות צבאי, לתקופת זמן בת כ-3 שנים ואילו מרבית בני המגזר הערבי, תושבי ואזרחי מדינת ישראל, המגיעים לגיל 18 שנה (למעט המיעוט הדרוזי והבדואי), אינם מחויבים בחובת גיוס לשירות צבאי, לתקופת זמן בת כ-3 שנים.
איש אינו מונע, מצעיר וגם/או מצעירה בני המגזר הערבי
שאינם משרתים בצה"ל והפטורים מחובת שירות בצה"ל לנצל תקופת זמן זו, בת כ-3 שנים לערך, כדי לקדם עצמם, אם בהכנת תשתית להקמתה של קריירה עסקית ואם בהכנת תשתית לביסוסה של קריירה אקדמית, תוך ניצול תקופה זו, לצורך כך.
בארץ אין חלה שיטת ה"קווטות" וגם/או אין חלה בה שיטת ה"נומרוס קלאוזוס", כך שכל בן מיעוטים וכל בת מיעוטים, הכשירים ומתאימים ללימודים אקדמיים, יכולים ליהנות מהזכות ללימודים אקדמיים,
בדיוק כמו חבריהם וחברותיהם היהודיים, החייבים בחובת גיוס לצה"ל, בהבדל אחד ומהותי - בני הרוב במדינת ישראל, המשתייכים לרוב היהודי, יכולים להתחיל בקריירה העסקית וגם/או האקדמית שלהם, אך ורק בגיל 21 שנה, בהשוואה אל מול בני גילם, מהמגזר הערבי (מוסלמים ונוצרים כאחד), היכולים להתחיל בקריירה זו, כבר בגיל 18 שנה.
אין כל סיבה, במצב הדברים הקיים, להפלות לטובה, בני המגזר הערבי, בכך שתוענק להם הזכות לפתח קריירה עסקית וגם/או אקדמית,
כבר בגיל 18 שנה, שעה שבשל שיקולי ביטחון, אין מגויסים הם לצה"ל. קיימות מספר רב של חלופות, שבהן ניתן להיעזר בבני ובבנות המגזר הערבי, המגיעים לגיל 18 שנה, אם בדרך של החלת חוק חובת שירות לאומי עליהם, למשך 3 שנים, במקביל לתקופת השירות של בני ובנות גילם היהודים והיהודיות בצה"ל ואם בכל דרך אחרת. כל דרך אחרת יוצרת מציאות של אפליה לטובה של בני ובנות המגזר הערבי, בהשוואה לבני ובנות הרוב היהודי ואין צורך להרחיב דברים עוד, לעניין זה.
מתברר ומסתבר שבעקבות סקר שנערך לאחרונה כי בני הרוב היהודי במדינת ישראל, אינם רוצים כל קשר, כמו-גם אין רוצים הם כל שיג וכל שיח עם בני המיעוט הערבי,
כאשר כוונת הדברים הינה לבני המיעוט הערבי, המצויים במדינת ישראל, מאז קום המדינה, לפני 68 שנה ולא למיעוט הפלשתיני שאנו שולטים עליו, זה תקופת זמן רצופה של כ-50 שנה, מאז הסתיימה מלחמת ששת הימים ואילך.
ההקצנה והשנאה בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי, הגדל והולך במדינת ישראל, משנה לשנה, רק פורצת ועולה, יותר ויותר, עד כי דומה שלא ניתן למצוא כל פתרון לשנאה והקצנה זו, אלא בדרך של יצירת שני עמים או בדרך של יצירת טרנספר, שירחיק המיעוט הערבי, מתחומי ומשטח מדינת ישראל. מודל הסכם לוזאן, שנחתם בתאריך 24.7.1923 בלוזאן שבשוויץ, בידי האסיפה הלאומית הגדולה של טורקיה, יוון, בריטניה, איטליה וצרפת, תוך שהוא הסדיר באופן סופי גורלה של אסיה הקטנה, עשוי להיות דוגמה רלוונטית ועכשווית, גם לענייננו אנו.
הסכם לוזאן שנחתם לאחר התפרקות האימפריה העותומאנית במלחמת העולם הראשונה והדיפת הכוחות הצרפתיים והיווניים משטחיה, במסגרת מלחמת העצמאות של טורקיה, עשוי להוות מודל נכון וראוי, גם בכל הקשור להחלת הסכם דומה על ערביי ישראל. המצב העגום אליו נקלעו יחסי היומיום, בין הרוב היהודי לבין המיעוט הערבי, במדינת ישראל, בתחילת המאה ה-21, דומה כי אינו מאפשר כל פתרון אחר, למעט פתרון של טרנספר מרצון.
הסכם לוזאן קבע בין היתר חילופי אוכלוסייה בין מדינות יוון וטורקיה, תוך שהוכרה הזכות להגנה של המיעוט היווני, בשטחי טורקיה ושל המיעוט המוסלמי, שרובו היה טורקי, בשטחי יוון. הסכם זה קבע חילופי אוכלוסייה בין שתי המדינות ומתוקף הסכמה זו, נעקרו כ-1.2 מיליון יוונים מבתיהם, באסיה הקטנה והיגרו ליוון וכ-600 אלף טורקים עשו הדרך בכיוון ההפוך. גם גורלם של השבתאים, המוכרים יותר ככת הדונמה, הושפע מחילופי אוכלוסין,
זמן רב קודם שנחתם הסכם לוזאן.
ההסכם שנחתם בין ממשלות יוון וטורקיה, הביא לכך, כי עוד בשנת 1867 עברו 4,000 מצאצאי השבתאים, המוכרים בשם: "כת הדונמה", מהעיר סלוניקי, שביוון לעיר איסטנבול, שבטורקיה, כאשר כיום מונה כת הדונמה, באיסטנבול, קרוב ל-12 אלף מצאצאי השבתאים. מתברר ומסתבר, כי טרנספר אינו בהכרח דבר רע וגורלם של אנשי "כת הדונמה", שהועברו על כלל בתי האב שלהם ורכושם לפני כ-150 שנה מסלוניקי שביוון, לאיסטנבול שבטורקיה, רק שפר עליהם וכת זו שילשה מספר חבריה, אשר היטיבו - כנגזרת מכך - גם מצבם הכלכלי.
אין שום גנאי במילה "טרנספר", כל עוד נעשה הוא מרצון ותוך שמירת זכויותיהם של שני הצדדים -
אלה היוצאים אל חוצה לארץ ואלה הבאים אל פנימה של ארץ. כל עוד נעשה טרנספר הגון ואנושי, שאינו פוגע ברווחתם של מי משני הצדדים, יכול רעיון הטרנספר, להיות רעיון חיובי למדי ואינו בהכרח רעיון שוביניסטי, גזעני ושאר מילות גנאי שמדביקים בו, דורשי רעתו ומפיצי גנותו, ברבים.