ד"ר
יורם דנציגר, אחד משופטי בית המשפט העליון הדעתניים ביותר, בהרכבו הנוכחי של בית המשפט העליון פרקליט לשעבר, "שהגיע מהשטח", שעבד - קודם לכן כעורך-דין עצמאי, במגזר הפרטי ולא במגזר הציבורי, השבח לאל מי שלא הגיע לתפקידו כשופט, היישר מ
"בית החרושת לשופטים מיסודה של הפרקליטות ומנגנון התביעה" - התבטא (יום ב', 4.4.16), בכנס לשכת עורכי-הדין, המתקיים באילת ואמר, כי: "חזקת החפות גוברת על דעת הרוב".
דבריו אלה של כב' השופט, ד"ר יורם דנציגר, נאמרו על-רקע שאלת זיכויים או הרשעתם במשפטים פליליים,
לרבות במשפטים פליליים כשנושא כתב-האישום וגם/או הערעור הינו רצח. השופט דנציגר עצמו, היה בדעת מיעוט מזכה, אל מול דעת הרוב המרשיעה של שני שופט ההרכב, שישבו עימו לדין, בערעור שהתייחס להרשעתו של רומן זדורוב, ברצח תאיר ראדה ז"ל, בבית המשפט המחוזי, בנצרת. כתוצאה מכך הורשע רומן זדורוב ברצח תאיר זאדה ז"ל, בעת רוב. לדעתו של כב' השופט דנציגר - כפי שהובעה היא, בכנס לשכת עורכי-הדין - בהתייחסו לשאלה אם דעת מיעוט יוצרת ספק סביר, אמר הוא, כלעניין זה, דברים - בזו הלשון:
"לעניות דעתי, אמון הציבור דווקא יגבר אם תאומץ גישה שמזכה נאשם בגלל דעת מיעוט - ולו גם בשל שופט אחד. עקרון הרוב לא יכול לגבור על חזקת החפות שהוא עקרון היסוד במשפט הפלילי".
דבריו אלה של כב' השופט, ד"ר יורם דנציגר, מגבות הצעת חוק שהגישה ח"כ רויטל סוויד, ממפלגת "
המחנה הציוני", לפיה יחוקק חוק הקובע, כי אם דעות השופטים בעבירה שדינה מאסר עולם חלוקות, הנאשם לא יורשע. ח"כ רויטל סוויד, התייחסה להצעת החוק שהוגשה על-ידה ואמרה, כי: "במשפט פלילי כאשר קיים ספק סביר לא מוכחת אשמתו של הנאשם, אם יש במשפט דעת מיעוט הרי זו מהווה את הספק הסביר".
למקרא דבריו אלה של השופט, ד"ר יורם דנציגר, ממש מתחשק לחבק המלים, להגן על הרעיון הנפלא והעצום, הגלום בהם, מפני רוח בלתי מצויה, פן "יצטננו הם", שמא יחלו הם במחלה קשה והצעת החוק תדעך, תמות ותאבד לבלתי שוב. הרעיון הגלום בהצעתו זו - החשובה, עד למאוד מאוד של כב' השופט, ד"ר יורם דנציגר, הינה ה"מגנה כרטה ליברטטום (לטינית: Magna Carta Libertatumׂ), קרי, כתב הזכויות הגדול של החירויות, בכלל ובמשפט הפלילי, בפרט, אשר בהתייחס אליה קבע הלורד דנינג, כי: "המגנה כרטה היא המסמך החוקתי הגדול ביותר של כל הזמנים, העמידה של חופש הפרט נגד הסמכות השרירותית של הרודן".
ויודגש ויצוין - הדגש וציין היטב. ככל שדברים נלהבים ולוהבים אלה נשמעים כאמירות ציניות, בשל לשון הדימוי העזה והצבעונית משהו, ננקטת לגביהם - הרי אין אנו ציניים, כלל וכלל, באשר למהותם וחשיבותם של דברים אלה.
עם זאת, יורשה לנו בכל הכבוד הראוי להיות בגדר של "משביתי שמחה", בכל הקשור לביסוס הרעיון, לפיו לא יורשע אדם במשפט פלילי וגם/או בערעור פלילי, אלא אם הרשיעו מותב שלושה שופטים ומעלה - פה אחד וכל זאת בשל חזקת החפות שכב' שופט בית משפט העליון, ד"ר יורם דנציגר, מעגן על בסיס קיום דעת מיעוט, בהרכב שופטים שכזה,
ספק סביר, אשר חייב בהכרח להביא לזיכוי במשפט פלילי, בו לא בוססה ההרשעה - פה אחד.
ובכן, נכבדותיי ונכבדיי הרשו לי בשלב זה ולעניין זה בלבד בלא לגרוע מחשיבות ההצדקה, לכשעצמה, לדרישת הרשעה פה אחד, במשפט פלילי, בו מובא נאשם, בפלילים, בפני הרכב או מתברר עניינו, בערעור, בפני הרכב שופטים.משפטיים פליליים שעניינם רצח או פשעים פליליים חמורים, הינם - מעצם טיבם וטבעם - משפטים מתוקשרים, פופולריים ואפילו אחטא ואסתכן בשימוש במלה "סקסיים", משהו. לא כך הם פני הדברים, בעניינו של אנשים בפליליים, בעבירות מינוריות,
שגם לגביהן זכאי הוא ליהנות מחזקת החפות, ממש כמו מי המואשם ברצח!
עניינים מינוריים כאלה אינם זוכים להגיע דרך כלל לבירור משפטי, בבית המשפט העליון. לכן כמעט, כדבר שבשגרה אין קיימת, כמעט, חזקת חפות, במצבים כאלה והיא הופכת "לאות מתה" בספר החוקים בישראל. טלו למשל מקרה של פלוני שנעצר - פעם ראשונה, בחייו - עושה הלילה בתא-מעצר או בתחנת משטרה ובבוקר מובא הוא להארכת מעצרו או לשחרורו, בבית המשפט. מחמת נוחות גרידא עוצר רכב הליווי, מרחק מסוים מבית המשפט ועצור כזה נגרר ומלווה, בידי שוטרי הליווי, כשהוא אזוק, בידיו וברגליו ומושפל, בחוצות עיר ובגלוי. כאן, אין מדובר רק בפגיעה בזכות החפות, אלא גם בפגיעה בכבוד האדם.
אתם חושבים שהדבר הוא פרי דמיוננו הפרוע? כתב שידורי ישראל דיווח בזמן אמת בשידורי הרדיו הארצי, על שני מקרים כאלו שאירעו ונתרחשו נגד עיניו, בסמיכות ימים קרובה מאוד. כתב זה פנה מיד כשהתגלתה התנהלות זו, על-ידו לשירות בתי הסוהר. הגם שנעשתה פניה כזו לשירות בתי הסוהר, מיד כשנתגלתה התנהלות זו, בידי אותו כתב, חזר ונשנה מקרה דומה, בסמיכות זמנים קרובה מאוד.
ומה דינם של תת-אלוף, אופק בוכריס והחייל שירה בראשו של המחבל, בחברון הזכאים,
גם הם ליהנות מחזקת החפות? אולם בית-הדין של התקשורת המשודרת והכתובה, כאחת ערך להם משפט לינץ', הרשיעם
כבר בדינם וזאת, כל עוד לא הוגש אפילו כתב-אישום בעניינם הם ולא ברור בשלב זה כלל וכלל, אם יוגשו כתבי-אישום בעניינם הם, אם לאו; מה הם סעיפי האישום, המיוחסים להם, אם בכלל. שלא לדבר על כך שמשפטיהם אמורים להתנהל, בבתי-דין צבאיים ולא מעל דפי העיתונות ובשידורי הרדיו והטלוויזיה.
למי שטרם נחשף לכך, הרי נבהיר, נדגיש ונציין,
כי חזקת החפות, מתה בישראל - עוד לפני שנים הרבה - והיא נקברה, קבורת חמור, לא מעט "בזכות" התקשורת הצהובה, רודפת הסנסציות והרייטינג במחיר פגיעה בעיקרון הסוביודיצה. למי הרוצה להרחיב דעת בעניין, נמליץ לקרוא מאמריהם וספריהם של בני הזוג והפרופסורים, פרופ' אורית-קיטאי-סנג'רו ופרופ' בועז סנג'רו. מעניין מי מכם/מכן יחשוב עוד - לאחר קריאת מאמרים וספרים מצוינים אלה, כי עוד קיימת בישראל "חזקת חפות", או שאין חזקה שכזו קיימת עוד, במקומותינו ובמחוזותינו.
