בימים אלה, כאשר ניגוני חג העצמאות עוד נוגנים, מתנגנים ונוגעים בנו, כשהמוני בית-ישראל פושט ברבבותיו - ומסייר במקומות השונים, בהם נתרחשו ונתקיימו סיפורי התנ"ך, שבה ועולה - כמות שמאליה - השאלה, מה טעם רואה לנכון, רובו ככולו, של העם המקיים ואף משתדל, כל כוחו, לקיים תריג מצוות, להעדיף לימוד יומיומי של תלמוד
בבלי וירושלמי, כאחת על פני ובמקום לימוד טקסטים מתנ"ך עצמו,
מעשה שבכל יום ביומו, תחת להסתפק בקריאת הטקסט במוגבל של פרשת השבוע, יחד עם ההפטרה הרלוונטית, אחת לשבוע, בשבת, בבתי-הכנסיות השונים.
מצוות תלמוד תורה היא המצווה ללמוד תורה וללמדה לאחרים. מצווה זו היא מהחשובות שבין מצוות העשה ביהדות, וחיובה אינו מותנה במקום ובזמן. עם זאת, אף שאין היא מצוות עשה שהזמן גרמה, נשים אינן מחויבות במצווה. מצווה זו כוללת בתוכה את לימוד מכלול התורה שבכתב ושבעל פה: מקרא, משנה, גמרא, אגדה, הלכה, קבלה ועוד.
מקרא פירושו תורה שבכתב (תנ"ך), משנה היא ההלכה, וגמרא היא פרושי וטעמי ההלכות. נחלקו חז"ל מה פרוש הגמרא הזו: האם כל יום ויום יחלק לימודו, כמו דעת רש"י, או שמא במשך השבוע ילמד שליש מכל חלק, כמו דעת התוספות. בפועל - פסק רבנו תם, שבתלמוד הבבלי חלקים אלה קיימים ומעורבים,
כך שאפשר ללמוד רק תלמוד ואין צריך לחלק הזמן. אומנם נראה שמדובר באדם שכבר למד ויודע המקרא וההלכות. ייתכן שניתן ללמוד מדבריו שגם שאר הספרים שמקרא, הלכה וגמרא בלולים בהם, כדין התלמוד.
לעומתו, לדעת הרמב"ם ושולחן ערוך יש לחלק היום לזמנים שווים, כפי הנראה בהתחלה. לדעת הר"ן צריך לחלק הלימוד, בכל יום, אך לאו-דווקא בהכרח בחלקים שווים.
רוב הפוסקים פסקו שיש ללכת בדרכו של הר"ן, וללמוד בכל יום מהתנ"ך הלכות וטעמיהן.
בפועל ולמעשה, הרי אין באפשרותו של אדם להקיף בימי חייו, התורה כולה, אך קיימת חובה להספיק להקיף מכלול היסודות של התורה. היסודות כוללים לימוד התנ"ך,
ההלכות הבסיסיות שצריך ללמוד כדי לקיימן, ובקצרה - הטעם והנימוקים להלכות הללו. היסודות כוללים לימוד ספרי המחשבה והמוסר הראשוניים, כל אדם מהספר המתאים לו.
רמת הלימוד המבוקשת היא, שידע אדם כל שלמד, כך שיוכל לענות מיד לשאלות, כפי שאמרו חז"ל
"אמור לחכמה אחותי את' - שאם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד". השוכח מה שלמד, עובר על איסור
"רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך". חז"ל נחלקו ברמת האיסור ויש האומרים שרק מי ששכח, בכוונה, תלמודו עובר על איסור זה.
ממכלולם של דברים, הרי ברור הדבר ונעלה, מעל לכל ספיק ספיקא שהוא, כי אין די בלימוד התלמוד הבבלי לבדו ויש ללמוד
במישרין ובהרחבה גם אגד הספרים, המהווה המכלול הקרוי תנ"ך,כדי לעמוד הקיום מצוות תלמוד תורה, אשר עליה מצווה כל אדם ואדם מישראל.
סוף דבר. הגיע הזמן שמרביתם של מי הרואים עצמם מקיימים תריג מצוות או משתדלים בכל כוחם לקיים תריג מצוות, כי יוצא הם התנ"ך ממקומו הקבוע, בארון הספרים, ינערו מעליו האבק וישקדו על קריאת ולימוד הכתוב בו ממש, ממש כפי שנוהגים הם, ביחס וכלפי התלמוד הבבלי. התנ"ך אינו כלי חמדה שאין עושים בו שימוש יומיומי ושוטף, אלא כל אדם ואדם מישראל מצווה להגות בו, יומם ולילה.
הגיע גם הזמן, כי בישיבות התיכונית, בישיבות הקטנות, בישיבות - לסוגיהן השונים שבהן מקדישים זמן רב ללימוד התלמוד הבבלי ואף מפנים זמם ללימוד תורת המוסר,
יעלו מחדש התנ"ך על ראש שמחתם, יקבעו עתים ושיעורי תורה לשמה, באופן קבוע לספר הספרים ויתמודדו במישרין עם טקסטים שמקורם בתנ"ך עצמו ולאו-דווקא - בדרך עקיפה ודגרך ביניים של התמודדות עם טקסטים אלה ופרשנותם, כפי שמובאים הם, מכלי שני ושלישי, בתלמוד הבבלי, תחת לקרוא אותם במקור - ומהתנ"ך עצמו.
