נראה שהשנאה העצמית המחלחלת לכל נים בנשמותינו גודשת את הסאה, או שמא זוהי מחלה מודרנית בשם ״פוליטיקל קורקטנס״ שבנו פשטה. איני יודע מי מהשתיים, אך רעות חולות שתיהן, ובנו הן פוגעות.
בארץ, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה השנה, בבית ספר תיכון ליד״ה ליד האוניברסיטה העברית בירושלים, התקיים מפגש לתלמידי י״ב עם שני חברים בארגון ״פורום משפחות שכולות״, יהודי וערבי-מוסלמי. המוח היהודי ממציא לנו פטנטים! פורום משפחות שכולות! טוב, שכן בדיוק בארץ ביטוח לאומי משלם (או נהג לשלם) קצבות שארים לבני משפחה של טרוריסטים שביצעו פעולות טרור. רק בחלם, ולתומי חשבתי שאת חלם השארנו בפולין ובנינו ארץ לתפארת?
בארץ ישראל מנסים דברים שונים ומשונים. האם גם ניתן למצוא ״פורום אנסים ונאנסות?״ הנשיא קצב ימצא שם אוזן קשבת (הוא כאמור לא יכול אפילו להודות שהוא אנס, למרות שבית המשפט מצא אותו אשם). אולי אפילו רשות בתי הסוהר תתיר לנשיא-האנס פרק זמן להופיע בבית ספר תיכון זה לדון - יחד עם כמה מהנשים שנמצא שהוא אנס - בעניינים שבינו לבינה? אולי יביאו גם ילדים שנאנסו בארץ ואיתם ילדים (עתה מבוגרים) שנאנסו על-ידי ערפאת (הוא אהב במיוחד בנים צעירים, אך נראה לי שלא בחל גם בבנות המין היפה, קטינות ובוגרות) לאותו מושב מיוחד עם הנשיא-מהכלא?
לא רק שאיבדנו את יכולת האבחנה העצמית, שמאפשרת לאדם שפוי להבדיל בין טוב לבין רע, בין מותר לבין אסור, ובין דבר הגיוני לדבר הזוי לחלוטין, גם אין אנו מבדילים יותר בין ערבים-ישראלים, אזרחים שווי זכויות במדינת ישראל בארץ ישראל, לבין אלו שקוראים לעצמם ״פלשתינים״. הם כולם הפכו למקשה אחת - לא בעיניהם, כי אם אצלנו! בשפה השגורה בפינו, כמעט ללא יוצא מן הכלל, משתמשים ביום הולדת זה של המדינה במילה ״פלשתינים״ במקום ״ערבים״.
אני בשלי אמשיך. הערבים הישראלים אינם ״פלשתינים״, כל עוד הם אזרחי מדינת ישראל, ומן הראוי שיזכרו זאת. עוד יתגעגעו הם לימים אלו, ימים בהם היו אזרחים שווי זכויות. האם באמת רוצים הם לחיות תחת שלטון הרשות או החמאס, או אולי בדאעש חפצה נפשם?
יתרה מזאת, המהדרים יקפידו להשתמש ב״ערבי-מוסלמי״, שכן ערבים נוצרים נרדפים גם הם ולא ירצו לחזור לשלטון הרשות או לכל מדינה ערבית אחרת. הם, כמונו, כופרים, ולמרות שנאמר שישו היה מוסלמי ומרים (אחות משה) אמו, מובן לכולנו שאנשי יום השבת ואנשי יום ראשון בני מיתה הם, גם אלו וגם אלו, כאחד.
בני טוקר מערוץ 7 שדיווח על אותו מפגש חינוכי סיפר: ״נודע לנו שבמהלך האירוע נאמרו דברים קשים על-ידי האב הפלשתיני, בין השאר על כך שילד בן 13 שמחזיק סכין הוא לא מחבל, ושחמאס שמחביא רקטות בבתים ברצועת עזה זה בדיוק כמו בסיס הקריה בלב תל אביב. אנחנו יודעים שאלה שכן השתתפו באירוע יצאו מזועזעים״.
לפני שאתם מזדרזים לבטל כליל את אותו דיווח בערוץ 7, בגלל העובדה שהוא נובע מאתר של ערוץ ״דתי״ או אפילו - שומו שמיים - של ״
מתנחלים״ או ״קיצוניים״ אחרים, הרשו לי להבהיר שמישהו ראה לנכון לדווח על כך לכלל תושבי מדינת ישראל. הדיווח על האירוע באותו תיכון לא היה נחלתם הבלעדית של קוראי ערוץ 7, כי אם נחלת כלל מאזיני הרדיו, שכן הידיעה נכללה במהדורת החדשות של ערב יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל המודרנית.
מנהל בית הספר צוטט: ״המפגש עצמו עם חברי פורום המשפחות השכולות היה ראוי וחשוב. המסרים שעלו בו היו מסרים של כאב עמוק, ועשיית כל מאמץ, בדרכים לא אלימות, למציאת הפתרון לסכסוך על-מנת למנוע את הקורבן הבא״. הדגיש המנהל, מר גלעד אמיר: ״רוח בית הספר היא לחשוף את תלמידיו לסוגיות אקטואליות ובכלל זה סוגיות קשות ושנויות במחלוקת, ומתן ביטוי למגוון עמדות בנושאים השונים״.