קרטל ארגוני העובדים מייקר שירותי הבנקים

מדוע שירותי הבנקים בישראל יקרים, ומדוע כל הניסיונות להגדיל את התחרותיות בענף הבנקאות לא ישנו את זה כבר התייחסתי לזה בפוסטים קודמים, והתשובה פשוטה. בניגוד לטענות של כל מיני עיתונאים ופוליטיקאים, העובדה שיש שני בנקים גדולים עם נתח של כ-60% מהשוק לא מוכיחה חוסר תחרותיות. אין תאוריה כלכלית שטוענת את זה. לעומת זאת, על-פי התאוריה הכלכלית הפשוטה, אם כל הבנקים במדינה מסוימת חשופים לעלויות גבוהות יותר בהשוואה למדינות אחרות, אז בשיווי המשקל התחרותי המחירים (עמלות, פערי ריבית) יהיו גבוהים יותר. הגיון פשוט: יותר עלויות על כל החברות גורמות למחירים גבוהים יותר. כאשר עובדי מערכת הבנקאות בישראל מאוד יקרים, ועדי העובדים דואגים לישר קו אחד עם השני. התוצאה היא שירותי בנקאות יקרים. כלומר, הקרטל הברור הוא לא של הבנקים אלא של ארגוני העובדים. מיכאל רוכוורגר, "ועד עובדי הפועלים דורש תוספות בסך 1.2 מיליארד שקל בשנה" [אתר דהמרקר 17 בפברואר 2019]. על-פי הכתבה, ארגון העובדים בוחן את הסכמי השכר בבנקים האחרים ודורש תוספות בהתאם (או מעט יותר לשם הדיוק). עוד ניתן ללמוד שהעלות של עובד ממוצע בבנק הפועלים היא מעל 33,000 שקלים לחודש. אבל הרבה יותר פופולרי לבקר את "המונופולים" מאשר את ארגוני העובדים. ומוסיף הבהרה: הקלת הרגולציה וחשיפת המשק הישראלי לשירותי בנקאות זרים הייתה מקטינה את היכולת של העובדים לקבל שכר גבוה ולגלגל את העלות לציבור. וכמובן, בסופו של דבר הבנקים זה אחד המקומות שבהם הנזק של החקיקה הבלתי סבירה בישראל בהגנה על עובדים שובתים הוא לא מאוד גדול. אולי יום אחד תהיה כאן ממשלת ימין שתשנה משהו... מצורף פוסט שכתבתי על הנושא (מבקר את רולניק, דהמרקר, שמתעלם מהגורילה בחדר) - "מדוע שירותי הבנקים יקרים בישראל". [פורסם במקור בבלוג האישי של עומר מואב]