מאמר זה עוסק באירן בשני ממדים: האחד טקטי - ההתמודדות בשטח בין ישראל לאירן ו"שליחיה", ובראשם חיזבאללה; השני אסטרטגי - המאבק של ארה"ב באירן. בשניהם אנו עומדים, כנראה, מול פרשת דרכים.
התופעה הבולטת ביותר בממד הראשון הוא ההיקף הגדול של הפעילות הישראלית (בין שישראל מודה בה בין שהיא מיוחסת לישראל) בתקופה האחרונה, ובכך שהיא חורגת מתחום סוריה וגולשת לעירק וללבנון. בשתי המדינות הללו טמונות בעיות: בעירק יש כוחות צבא אמריקני, ובלבנון ישראל לא תקפה מזה 12 שנה, בעיקר בשל ההרתעה ההדדית הקיימת מול חיזבאללה ששמרה על השקט בצפון. אין לי ספק שלכל תקיפה הייתה מטרה מיוחדת, מוצדקת כשלעצמה (בעיקר פגיעה ביכולות של טילים מדויקים), אך סה"כ התמונה המתקבלת היא של "אי מידתיות", של "השתוללות" ישראלית ברחבי המזרח התיכון מול אירן ו"שליחיה". ומכאן הרצון האירני הברור לגמול לישראל - רצון שנכשל וסוכל על-ידי ישראל.
וכאן בולטת תופעה מעניינת המצביעה באופן ברור על כך שחיזבאללה פועל על-פי צווים של אירן (נסראללה כפוף גם דתית לחמינאי!) חרף האינטרס הלבנוני שלו ודאגתו לאוכלוסייה הלבנונית. שני אנשי חיזבאללה היו בצוות השיעי שהכינו ואימנו האירנים לשיגור רחפני נפץ לישראל. זאת פעולה אירנית "פר אקסלנס". וראה זה פלא: חיזבאללה נטל על עצמו, למעשה, את האחריות לפעולה שסוכלה, והסירה כליל מעל אירן! יתר על כן, שני כטב"מים חמושים נופלים ומתפוצצים בלב הרובע של חיזבאללה בבירות.
בלי תנאים
ומה אומר נסראללה? הוא רק מזהיר שבעתיד ארגונו יפיל כטב"מים ישראלים שיכנסו ללבנון, ובו בזמן הוא מאיים, ממש בשבועה, כי הוא ינקום בחיילי צה"ל על שני אנשיו שנהרגו בכלל בסוריה! לכאורה הנקמה הייתה צריכה להיות על המקרה החמור פי כמה של נפילת הכטב"מים, והנה היא בגלל משהו שהתרחש מחוץ ללבנון. אין לי ספק שהייתה זאת "בקשה" אירנית שאי-אפשר לסרב לה: נסראללה, נקום את הכישלון שלנו, של אירן, ונראה לישראל שהיא לא יכולה להמשיך ולהשתולל. וכאן אנו עומדים (יום רביעי אחר-הצהריים) על פרשת דרכים טקטית מול חיזבאללה, "שליח" אירן.
ועכשיו הממד האסטרטגי: ארה"ב מול אירן. עולה האפשרות (ואני מדגיש: האפשרות) שהיינו עדים השבוע להתכופפות הראשונה של אירן מול ארה"ב, מול הסנקציות האמריקניות האכזריות שבתחילת ספטמבר היו אמורות לחסום כמעט כליל את יצוא הנפט האירני. זה היה כאשר מקרון, נשיא צרפת, הצהיר כי יש הסכמה אירנית למפגש בין רוחאני, ראש ממשלת אירן, לבין טראמפ. צריך להבין: אירן שללה בתוקף כל מפגש עם טראמפ, אלא אם כן "יחזור להסכם הגרעין", ממנו פרש, ויבטל את הסנקציות. רק אז ניתן יהיה לדבר איתו. טראמפ ואנשיו חזרו ואמרו כל הזמן: מוכנים להיפגש כל רגע, בלי תנאים וכמובן בלי הסרת הסנקציות. טראמפ חזר ואמר שלדעתו הסנקציות יביאו אליו את האירנים.
האם יש ממש בדברי נשיא צרפת? איך הדברים יתפתחו? יהיה בכלל מפגש? יש עוד הרבה שאלות, ויהיה זה טיפשי להתחיל ולהתנבא. דומני ששני דברים אפשר להגיד די בוודאות: האחד, המבחן העליון יהיה סביב הסנקציות, כשהיעד האירני העליון הברור יהיה להסיר מעליהם את עניבת החנק בדרכם הנכלולית והערמומית. השני, הנכס האסטרטגי של הקשר האינטימי בין נתניהו לטראמפ יעמוד עכשיו במבחנו האמיתי. כל מי שאץ לראות שחורות או נסים ונפלאות, מוטב לו שימתין. האם אנו על פרשת דרכים אסטרטגית?!
