וושינגטון היא בירת החרדות של העולם. עיני החרדים שמא המאבק על קיום הדמוקרטיה כמוסד ערכי יוכרע על-ידי נשיא שרואה בה מזימה להפילו, ועיני החרדים מפני האפשרות שהנשיא יודח חרף כוחו האקזקוטיבי האדיר וחרף המניפולציות הכוחניות המשרתות את אישיותו האוטוקרטית התובעת לראות בו אישית את אמריקה.
שתי החרדות האלה הן קיומיות. אם הנשיא יצא מתוך תהליכי ההדחה שהושקו נגדו, כמצביא שהביס את הקונגרס, הוא יהיה אלילן של אוכלוסיות העולם הרואות בדמוקרטיה קונספירציה להדיח את ההמונים מחירותם, ממעמדם החברתי, מנגישותם למאגרי הכלכלה, וסיסמת 'אמריקה פירסט' תיהפך לקריאת קרב בכל מדינה ומדינה והעולם, לא ככפר גלובלי, אלא כפלנטה בה כל יושביה תלויים אלה באלה, יתרסק ליחידות לאומניות ולגרעיני קיום אתנוצנטריים, והדספוטיזם יהיה האידיאל השלטוני המוביל, הנערץ, הקדוש, ואוי להם לעיתונות החושית, ולמשפט שמוראו היחיד הוא החוק, ולכל איש ואישה שאינם שייכים "אורגנית" למדינת הפירסט שלהם.
החרדה השנייה היא מפני האפשרות כי הקונגרס יביס את הנשיא הקורא תיגר על הקונסטיטוציה המעניקה לקונגרס את תפקיד הבקרה על הבית הלבן. זה לא יהיה ניצחון אמריקני. הוא יתרחש באמריקה, אבל הדי הדחף שלו יתפזרו בכל העולם כולו ויעניקו אשראי מחודש לאוכלוסיות העולם המאמינות כי השלטון משרת את האזרח, כי החוק המגן על עניי הכוח יהיה חופשי מלחצי בעלי זרוע וידון את האדם על-פי זכויותיו ועל-פי מחדליו, כי טובת הפלנטה תהיה מבוססת על קואליציה רחבת אופק שאינה תוחמת עצמה לגבולות כפי שהשמים אין להם גבולות, והימים אין להם גבולות, והקיום של הפלנטה אין לו גבולות. ניצחון הקונגרס ינמיך את קומתם של שליטים החולמים להנהיג בארצותיהם דמוקרטיות לא ליברליות, אפילו אנטי ליברליות, ויחזק בכל העולם כולו את המוסדות המבקרים את השלטון ומרסנים את הגחמות של העומד בראשן.
שתי החרדות נועצות עיניהן בוושינגטון. וושינגטון יכולה לסגת מן העולם, העולם לא יכול לסגת מוושינגטון. האדירה במעצמות העולם, שנולדה על ברכי האבות המייסדים כדמוקרטיה שהביאה לארצה הנולדת שלטון של העם בעבור העם ויצרה מערכת של איזונים ובקרה שהציגו את שלטון המונרכיה כשלטון כוזב, נצלני, צר אינטרסים עד כדי בוגדנות בחירויות הפרט, מעצם הגדרתו, היא מבחן לכל העולם. תעמוד הדמוקרטיה הזאת בוושינגטון, היא מעמידה אותו בעולם, תקרוס, יהיה אסון אוניברסלי.
זה הסיפור. זה הנושא הקרדינלי. לא המעקב הצמוד של תקשורת רייטינגיסטית שרואה את המתרחש בוושינגטון בטורים של טוב לנשיא ב-2020 או לרועץ, בכתבות של פוליטיקות כוח, על לוליינות נרקיסיסטית, על רע ליהודים או טוב ליהודים. זה לא עניין של פרשנים שמהללים את או נדים ל מי ששם כל יהבו בבית הלבן, אם יש נאמנות כמדיניות או אם התנערות והפקרת בעי ברית על-פי קריטריון נורמנדי. אלא שולי הדברים. הסיפור הגדול, בעל פרישת הכנף מקצה העולם עד קצהו הוא עתידה של הדמוקרטיה בעולם.
האדיר בבעלי הזרוע בנוף של מדינות העולם, מעמיד עצמו כמי שנרדף על-ידי שלטונות ומוסדות המדינה עליה הוא השליט. הוא קUרבן, והצדק ייעשה על פיו, רק אם יביס את הדמוקרטיה שהוא עומד בראשה. האבסורד הזה הוא העניין. בשל האבסורד הזה תלויות העיניים בוושינגטון. יצליח השליט 'הנרדף' להכות שוק על ירך את המוסדות הדמוקרטיים של המדינה עליה הוא השליט- ייצאו למרחב 'נרדפים' המחכים על כס השלטון לתוצאות הקרב באמריקה. ייכשל, והאבסורד יובס - תעשה השפיות העולמית צעד גדול אל תיקון עולם. בוושינטון זה יוכרע. אבסורד או שפיות. בעולם.
