החזאי אמר, רוח קלה, גלים רגועים. היא קמה לפני שעה קלה, מתחה איבריה הצפודים מחמת שנת הלילה והציצה מבעד לחרכי התריס אל הבריכה שלה. המים הכחולים המנצנצים בשמש הבוקר, קראו לה, רדי, קרירים אנו, ממתינים לך, אף חיבוקנו מצפה לחבוק גווך.
סבה על עקביה היחפים ומרחה פניה בקרם, לבשה במהירות את אחד מבגדי הים שלה, כרכה סביבה את המגבת הגדולה שבסיביה הוטמע בהכנעה ניחוח מי הבריכה, אחזה בידה את ה"בננה" האדומה שדהתה, שבזכותה השנה שחתה לראשונה בחייה, את מפתחות ביתה, וירדה במעלית אל הבריכה.
מי הבריכה היו חלקים כאספקלריה, צלולים ושלווים. היא הייתה הראשונה שפילחה אותם בתנועות מהירות. לימדה עצמה לשחות חזה וגב כאשר הבננה תחובה היטב תחת בתי שחיה ודי התגאתה בהישגיה, תחום שנמנעה ממנו לאורך כל שנות חייה.
היא טבעה בהיותה ילדה ולא הצליחה להתגבר על הבלהה שאחזה בה מאז. המים אינם יכולים להחזיק את גופי, הרי פעם כמעט ומתי, מלמלה לעצמה שוב ושוב וסירבה לנתק רגליה מקרקעית הבריכה או ידיה האוחזות בדופנותיה.
קור המים חדר ככידון את בשרה אך ככל שהניפה ידיה ורגליה, חשה את חומם מגיב לחום גופה. הנאתה הייתה שלמה.
החלו להגיע המתרחצים הקבועים ושיחותיהם הגיעו עדיה, אלה שוחחו על תבשיליהם, אלו על הכלכלה, ואלו על הבחירות הצפויות, או לא. המציל ישב כהרגלו ליד שפת הבריכה, עורו השזוף מבהיק בשמנינותו באור השמש, עיניו העצומות למחצה צפו בנעשה ולא פסחו על-אף פיסת בריכה קטנה. משרוקיתו הצורמנית חתכה את אוויר היום השקוף וליבה, קיפץ בבהלה עת שמעה זאת.
היא הגיעה לאזור המים העמוקים ושם נחה קמעה, בהותירה לגבה ליהנות מעיסוי המים הנפלטים מהצינור שבדופן הבריכה, מרגיעים את גווה הדווי. פריצת דיסק. בלט, תמט, בכל שם תואר, זו הייתה עדיין הסיבה לכאב שמשך מברכה כלפי מפרק הירך. השחייה הקלה בהרבה על הכאבים בנוסף לטיפול הייחודי שהחלה בו, שדה אלקטרומגנטי + דיקור.
כשהחלה לשנות כיוון שחייתה לעבר הצד הרדוד המרוחק של הבריכה, לפתע ראתה מולה, נד מים גבוה שהלך והתקרב אליה במהירות הבזק. מה זה, השתנק גרונה בבהלה. המולה גדולה החלה סביבה, היא שמעה את צעקות המתרחצים האחרים, ומוחה החל לחשב בקפדנות את הקורה מולה, נד המים התקרב והלך, ולא היה לה לאן או זמן לברוח. חבר'ה מה קורה פה? שמעה את קולה במעומעם מבעד לצעקות האחרים. ברקע השתרקה משרוקית המציל וצעקותיו, צאו, צאו מהבריכה, מהר!
מאחר שהייתה ממוקמת באזור המים העמוקים, ניסתה לשחות בכל כוחה לעבר הסולם הקרוב, אך זרם המים החזק והפתאומי מנע זאת ממנה וכל נסיונותיה לעבור את נד המים הגבוה הזה, שתוך שניות מעטות יעטוף אותה ואולי אף יטביעה, היה לשווא. איני יכולה, המים זורמים נגדי ואיני מצליחה להגיע לצד השני, זעקה בבעתה ופיה התמלא מים מקציפים.
אלוהים, מה קורה פה? הרי אני בבריכה, איך זה ייתכן שבאמצע בריכה מתרומם גל צונאמי כזה? ובעודה חותרת בזרועותיה בכל כוחה נגד המים המאיימים להציפה, ראתה יד מושטת לעברה מתוך קיר המים הגועש הזה. במאמץ מטורף ניסתה לתפוס ביד הזו ושמעה במעומעם קול האומר לה, תפסי, תפסי, אמשוך אותך. באותו שבריר שניה, נזכרה באימוניה מתחת למים בבריכה הטיפולית.
זנחה את הבננה, שאפה מלוא האויר לריאותיה והחלה צוללת אל מתחת למי הבריכה הגועשים, היא ניסתה למשש דרכה כדי לתפוס בדופן הבריכה, ברגל או יד של המתרחצים האחרים, אך לשווא. ריאותיה עמדו להתפוצץ מחוסר חמצן וכפי שנאמר בסרטים, כל חייה המלאים וגדושי התוכן, חלפו במוחה ובפעם השנייה בחייה, נפרדה לעד מיקיריה.
לפתע, שמעה את שמה, שרה'לה, שרה'לה, והקול הולך ומתחזק. מה שרה'לה, חשבה בשניותיה האחרונות, איני יכולה לפתוח את פי, תמשכו אותי, צווחה באילמות.
שרה'לה, אני כאן, פקחי עינייך. הן פקוחות ענתה באלם וחשה כיצד טיפת האויר האחרונה עוזבת את ריאותיה ואת גופה. פיה נפער במאמציו לשאוף אוויר ועלטה סמיכה אפפה אותה. וואו, חלפה מחשבה אחרונה בראשה, זו נשימתי האחרונה עלי אדמות ויש לי כה הרבה עוד לעשות. וצללה לאינסוף.
שמש סתווית שלחה קרניה על עבר היקום, ציפורים צייצו, עלי כותרת נפתחו כדי לקבל את חומה, העצים לבלבו. היא פקחה את עיניה וסקרה סביבותיה. היא חשבה כי הגיעה לגן עדן. ממממ... חייכה בנחת לעצמה ושאלה נוקבת טרפה את מוחה, לא רע, מדוע כה חששתי להגיע למעלה? לא חשוב, סילקה את המחשבה כיתוש טורד.
בוקר טוב לך, גברת ש.א.ק. מה תרצי לשתות הבוקר? נשמע קול מימינה. הקול נשמע מוכר, הרהרה. אתה חוסם את קרני השמש, מוכן לזוז בבקשה?
כשלא שמעה תשובה כלשהי והצל עדיין מעליה, הפנתה ראשה לעברו ולתדהמתה המרובה עמדו סביבה כל שכניה לבריכת השחייה ובמרכזם גבר גבוה שאחז בידו מגש ועליו כוס מהבילה. עיניה נפערו באי אמון, היה זה בעלה שנפטר לפני כחמש שנים.