חשיפה אקראית לתכנים חדשותיים וכן לתגובות ברשתות החברתיות מלמדת שאמנם מבחינה טכנית עברנו כבר את הבחירות אבל מבחינה מהותית אנחנו עדיין בעיצומן. שכן אין דרך אחרת להסביר את התנהלותם של הפוליטיקאים שמשמיעים האשמות וממשיכים בהשמצות כאילו אין עתיד, כאילו אין מגפת קורונה, כאילו כל מעייניה של הממשלה שעדיין מכהנת נתונים לפגיעה ביריבים הפוליטיים או המשפטיים או בשניהם. חלק מהפוליטיקאים נראים ונשמעים כאילו איבדו לגמרי כל קשר עם המציאות; אולי אפשר להבין אותם אבל מה שמטריד יותר זה שהם זוכים לאהדה גלויה מצד תקשורתנים ידועים ומצד בוחרים רבים. האם ניתן להסביר את התופעה הזאת?
פרשת השבוע פותחת בפסוק (שמות לה): [א]
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה ה', לַעֲשֹׂת אֹתָם. את אותן אותיות בדיוק רק בניקוד שונה קראנו גם בשבוע שעבר (פרק לב): [א] וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ. כאן התקהלות מתוזמנת ושם ספונטנית. בשתיהן נדרש העם לתרום, שם כדי לעשות את העגל וכאן כדי לעשות את המשכן. בשני האירועים ההיענות לתרום הייתה גבוהה מאוד ובזמן קצר נאסף כל מה שצריך. ובאמת חז"ל תוהים על זה, איך ייתכן שההיענות לתרום לשתי מטרות הפוכות תהיה גבוהה במדה שווה?
העובדה שמיהרו מאוד לתרום לעגל זה מובן; נתפסים לאיזה רעיון שלילי, מאמינים בו והוא הופך לחזות הכל. גם לא מוכנים לסבול שום התנגדות לרעיון, לכן רצחו את חוּר שניסה להניא אותם מהמעשה, כמפורש בתורה שבעל פה. מה שלא מובן זה שגם למטרה קדושה כמו הקמת המשכן הם הזדרזו כל כך לתרום. המפרשים אומרים שבפרשת השבוע אנחנו מקבלים המחשה לחוויית התשובה; אחרי חטא העגל העם היה במועקה קשה, משה עלה למרום להתפלל עליהם, ועלה שוב כדי לקבל את הלוחות במקום אלו ששיבר. כשחזר עם בשורת המחילה השמחה פרצה את הגדרים ולכן בהמשך, כשביקש תרומות להקמת המשכן, הייתה היענות שיא.
שנאה תעורר מדנים (משלי י)
כעת אנחנו קצת מבינים מה הניע אותם לתרום בנדיבות למשכן, אבל מה הניע אותם לתרום במהירות לעגל? מסתבר שדווקא על זה אין שאלה, כי הטבע האנושי מתפתה בקלות לעניינים שליליים העוטים תחפושת חיובית. לכן, מאז ומתמיד הביטוי האנושי לצד השלילי הוא עוצמתי יותר מזה שלצד החיוב. ככל הנראה, את עושי העגל הניע הפחד מהעדרו של המנהיג וזה לכאורה לימוד זכות עליהם. ועדיין כמובן אין בכך הצדקה לרצח ואפילו לא לעובדה שהתעלמו מיכולת ההנהגה של אהרון. ומה מניע את המאשימים ואת המשמיצים בימינו? ובכן, שתי המידות העיקריות בנפש האדם הן חסד וגבורה, שפנימיותן היא אהבה ויראה בהתאמה. מהן ומנגזרותיהן אנחנו מוּנָעים.
החסד עניינו נתינה ומטבעו הוא חסר גבולות, "כל הפושט יד נותנים לו". כטבע המים שזורמים במורד לאן שצריכים אותם וגם לאן שלא, ועד לשטפונות וכו'. וזה הצד השלילי, כי חסד ללא גבול צפוי להזין את הרוע בכך שהוא מעניק לו מטובו. הגבורה עניינה הצבת גבולות, תיקון הרובד התחתון, שהמים לא יגיעו לאן שלא צריך. הבעיה היא שבהתעצם מידת הגבורה היא נהפכת לשנאה שעלולה לכלות הכל, שכן ביסודה היא אש שטבעה לשרוף ולכלות. הזכרנו כבר כמה פעמים שעל-פי הקבלה 'ימין' זה חסד ו'שמאל' זה גבורה. אצלנו הימין (שעדיין הוא בלתי מתוקן) הזין את הרוע, את שונאי ישראל, לכל אורך שנות שלטונו וכך איפשר הקמת מפלצת רב-ראשית המקבלת מימון חיצוני כדי להילחם ביהדות.
השמאל הקיצוני חבר לאותם שונאי ישראל המופיעים בתחפושות שונות של מלים יפות, כאשר המטרה האמיתית שלהם היא פגיעה ביהדות בכלל וביהדותה של המדינה בפרט. המאבק הזה נמשך כבר שנים בעצימות כזו או אחרת כאשר עד היום לא כולם בימין מבינים מה בדיוק ניצב מולם. הם כנראה לא מסוגלים לדמיין כזה רוע אז מתייחסים בסלחנות ל"יריבים אידיאולוגיים" בעוד למעשה מדובר באויבים. כעת הגענו לישורת האחרונה שבה הקב"ה ממחיש לנו את העובדה שרק הוא מנהל את העולם. פעמים רבות חזרנו פה על הטענה שראש הממשלה משקיע המון אנרגיות כלפי חוץ בעוד מה שדרוש זו התמקדות בתיקון הפנים, שזו המשימה היחידה שלנו.
ציטטנו מהמקורות אמירות ברורות הקובעות שענייני החוץ הם בתחום האחריות של הקב"ה, שכך קבע הוא עצמו. שאמנם צריכים לפעול במסגרת הטבע, להכין צבא חזק וכו' אבל זה רק כדי לעשות כלים טבעיים שבהם ישתמש כביכול הקב"ה כדי לעזור לנו בהסתר. הקב"ה גם קבע בתורה שענייני הפנים הם באחריותנו הבלעדית ובהם עלינו לטפל. כעת כבר ברור שאין צורך להתעסק עם החוץ וגם בענייני הפנים התערבה ההשגחה העליונה כדי לחשוף את העובדה ש"היריבים האידיאולוגיים" אינם בוחלים בחבירה לאויבים מוצהרים בדרך אל היעד החורבני שהציבו לעצמם.
אין לי רעיון כיצד לקרב את התועים שהרחיקו לכת אבל ברור לי שהמשימה כעת היא לתקן את עצמנו וההתחלה היא בעצם הזיהוי של התהליכים, להבחין בפעולות ההשגחה העליונה ולהודות עליהם.