זו סאגה שנדמה לי כבר שלא נגמרת. זה תופס את כולם. הרגע שבו הם מבינים שצריך לקפל את הכל. אחרי ששני ההורים נפטרים ואחרי שהאבל שוקע וממשיכים במרוץ החיים. ואז צריך להתעסק עם המון דברים שלא חלמת שזה מה שיישאר מההורים שלך. כל מיני מושגים שאף פעם לא שמת לב אליהם, ואף פעם לא התעכבת לקרוא אותם בעתון. מנהל עזבון, רשם ירושות, רישום בטאבו צו ירושה.
יש פרק בפולישוק שמתאר איך במשך פרק שלם מנסים להחתים את השר על מינוי שופט, ומהצד, ממש בשוליים, על עוד מינוי אחד, לא גדול וחשוב כמו שופט, של מנהל העיזבונות הממשלתי או משהו דומה. השר משקיע את כל כולו במינוי השופט, כשהדבר הגדול והחשוב באמת זה אותו מנהל עיזבונות שתחת כנפיו, נמצאות לא מעט מעתודות הקרקע והבניה במדינה. אותי זה ממש מעניין התפקידים הללו.
בעוד שכולם נלחמים על תפקיד שר או סגן השר, ישנם אנשים חכמים באמת שמכירים את הדברים האמתיים. תפקידים שלמים של מנהלי עמותות, ראשי משרדים, מנהלי מועצות דתיות וחברות כלכליות, ראשי חברות ממשלתיות שספק גדול אם שמעתם עליהם פעם, ובכלל תכירו, אבל טומנים בתוכם המון תפקידים טובים, שכר גבוה, כיבודים, נלווה לשכר ובעיקר והכי חשוב - שום עין ציבורית שתבדוק אותך. אחרי פנסיה מכובדת מצה"ל, מתברגים לעוד עשרים שנה של מנכלות כזו, והנה לכם הנוסחה איך מסדרים לעצמינו ולילדינו את החיים.
בכל מקרה אחרי פטירת שני ההורים שלי, אנחנו נאלצים להידרש לסוגיות של צוואה, טאבו ועוד דברים שקורא ממוצע כמוני מלפני שנתיים למשל, לא היה מתעכב עליהם. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל מדובר בסאגה שנמשכת כבר מעל לשנה והפתרון עוד רחוק. ולא שלא לקחנו עורכי דין ושאר מבינים בתחום, אבל מערכות הצדק והמשפט טוחנות לאט אבל ממש לאט, כדרכם של דברים מיושנים. התוצאה היא, שעל צו ירושה אני מתרוצץ כמעט חצי שנה בהלוך ושוב מול בית משפט, שמצד אחד טוען לעומס בבתי המשפט ובתיקים, ומצד שני לא מראה סימנים שיש לו עניין לקצר תהליכים ולשחרר את עצמו ואותנו מעוד אגרה או אגרע.
וכשחשבנו שהסאגה הזו של צו ירושה כבר מאחרוני, חזרתי ובגדול למרוץ לסבב על העניין שבמחלקת טאבו של משרד המשפטים להלן יד ימין באותו גוף שנקרא משרד המשפטים, כדי שיקבל את מה שיד שמאל, להלן בית המשפט, יקבל את מה שהוא החליט. ניסיתי להסביר, ניסיתי להבין, אבל מעבר לעובדה שחייבו אותי לשלם עוד אגרה והרצאה מלומדת של מהו שופט בישראל, והאם נראה לך שאתה יכול להעיר לו עבודתו, לא נשאר כלום. בעצם נשאר. נשאר מסמך אחד שעדיין מחכה שמישהו יחתום עליו בחותמת עגולה.
גורם מרכזי
העליתי את הסיפור הזה כי השבוע נתקלנו כולנו בעוד סיפור שקשור לבית המשפט, ועכשיו זה בית הדין לעבודה. אז ארגוני המורים התחייבו להחזיר תשעה ימים לתלמידים, ומשרד החינוך והשר החדש שיודע איך מורידים פקודה מלמעלה למטה רצו יותר. ישבו בית הדין וקצת לפני כניסת השבת הוציאו החלטה. קורונה או לא - עולם כמנהגו נוהג.
החופש הגדול מתחיל כרגיל. גם לתיכונים ולחטיבות הביניים וגם לבתי הספר היסודיים. עכשיו בואו נודה על האמת, החזרה ללימודים בחטיבות הביניים ובתיכונים הייתה די מיותרת. אם לא מדובר בבגרות או בחינות אחרות, הרי שכבר מחג הפסח איש לא באמת לומד, ובטח שלא לפני שבועיים כשהתלמידים החזירו כבר את הספרים לבתי הספר. מה גם, שההדבקה בקרב הגילאים הללו גבוהה מאוד, כך שאפשר בהחלט להבין את הצורך לסיים שם את השנה. אבל מה קרה בשכבת הגילאים של הגנים ובית הספר היסודי? להורים לילדים בגילאים הללו זה כמעט קריטי חזרתם למסגרות, מאחר שהם ילדים שלא ניתן להשאיר אותם בבית ללא השגחה. אלו ילדים שמסגרת חינוכית היא דבר מהותי יותר עבורם, והכי חשוב - הם גורם מרכזי אם מישהו רוצה להניע המשק לכיוון כלכלה רגילה.
אז מה הדחיפות להשאיר אותם בבית כבר מעכשיו, אחרי חודשיים של שהות בית בגלל הקורונה וניסיונות כושלים ללמד משהו בזום? בית המשפט היה יכול להפגין חשיבה קצת יותר רחבה וקצת יותר ממשפט קר, כדי להבין שארגוני המורים ומשרד החינוך מכופפים ידיים, כשבכל צד מונחים הראשים של ההורים והילדים.
זה הזכיר לי הרצאה בה נכחתי לפני יותר מעשר שנים, כשהדובר היה המשפטן המוערך משה נגבי ז"ל והנושא היה מינויו לשר המשפטים דאז פרופ' דניאל פרידמן. היום פרידמן יכול היה להיחשב ידיד מערכת המשפט, מול שרי משפטים אקטיביסטים כמו איילת שקד או אמיר אוחנה, אבל אז זה היה עידן אחר שבו פעם ראשונה מישהו שהוא לא יקיר בג"ץ ממונה לשר משפטים. המרצה משה הנגבי הסביר בהרצאה שלימה מדוע מעמדו של בית המשפט נשחק לאור מינויו של פרדימן לשר המשפטים.
הקשבתי. ואז שאלתי. "האם אתה חושב שהמסכנים - אותן נשים חד-הוריות, אנשים שמנסים להילחם מול מעסיק רשע שגזל אותם, אותם אנשים שמחפשים צדק, יודעים בכלל מיהו שר המשפטים וזה בכלל מעניין אותם? הם בסך-הכל רוצים שמישהו ייתן להם סעד לבעיות שלהם וידבר איתם, יקשיב למה שהם עוברים מול הרשויות ומול בתי משפט שמטרטרים אותם הלוך ושוב. הם לא מכירים את שר המשפטים, הוא לא מעניין אותם, ובכלל מה זה קשור לנושא אליו הם הגיעו?
המשפטן הידוע הביט בי וענה "זה נכון, כתבתי על כך בספרי כסדום היינו, אבל זה כבר בהרצאה אחרת". הוא כבר נפטר, שר המשפטים פרידמן עזב, והרבה מים עברו מאז במשרד המים. המערכת אותה מערכת, האזרח אותו אזרח, וחוסר האמון"?
