מדינת ישראל זקוקה באופן נואש למפקד קורונה אשר בידיו יהיו מצויות סמכויות נרחבות לטיפול במשבר. על מפקד זה יש להטיל את האחריות על תכלול האירוע ואת השליטה על המושכות האמונות על התוויית תוכניות פעולה שונות ויישומן בשטח.
מספר השרים הרב של הממשלה מקשה על קבלת החלטות. לכל שר יש דעה משלו, כל אחד מחברי הממשלה מבקש לצבור נקודות אצל הבוחרים שלו וכל אחד מהם מבקש לקדם את האינטרסים של המשרדים אשר הם עומדים בראשם ללא כל ראייה משכילה של התמונה השלמה והמלאה; כל בעלי התיקים מונעים על-ידי פוליטיקה ושימור כוח. אם פעם, בזמן ממשלת המעבר, משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, וסיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור היוצאת, ניהלו את הוויכוח העיקרי עם שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, ונתניהו היה זה שמכריע, אזי כיום האנרכיה שולטת ואי המשילות חוגגת.
כרגע ישנן מלחמות פוליטיות הן בדרג המדיני והן בדרג המקצועי באשר לאופן הטיפול במשבר: שר החינוך יואב גלנט ושרת התחבורה מירי רגב מתקוטטים עם משרד הבריאות על-מנת לדאוג לגופים אשר הם אמונים עליהם ומסתכלים אך ורק על הפן הכלכלי של משרדיהם ולא על הפן הבריאותי; שר האוצר ישראל כ"ץ מבקש לפתוח את המשק ולמנוע הגבלות אשר יקשו על גלגלי הכלכלה להסתובב, אך אינו מתאמץ לשים עצמו ולו לרגע אחד ויחיד בנעליו של שר הבריאות יולי אדלשטיין, ובנוסף מסרב לשתף פעולה עם שר הכלכלה עמיר פרץ ושר הרווחה איציק שמולי בגלל שמפלגתם מסונפת לכחול לבן; משרד הבריאות מתעקש לרכז את כל הסמכויות על ניהול המשבר אצלו בבית וראש הממשלה
בנימין נתניהו, כחלק ממשחק פוליטי עלוב, אינו מסכים להעביר את ניהול הצד היישומי של האירוע לידי משרד הביטחון - המשרד היחיד בעל האמצעים לעשות זאת, או אפילו להאציל לו סמכויות מתבקשות, משום שאינו מעוניין שבני גנץ יצבור כוח על חשבונו; נתניהו וכץ משליכים את האחריות על מחדלי התוכניות הכלכליות שלהם על הפקידות; שר הפנים אריה דרעי חוסם בגופו הגבלות על בתי כנסת וישיבות למרות הסיכון השוכן בתוכם ופועל למען סגירת חופי רחצה רק בגלל שאינם כשרים, רחמנא ליצלן, למרות שמדובר באחד המקומות הבטוחים ביותר מבחינת הידבקות בנגיף; ורק שר התרבות אסף זמיר מחפש פתרונות יצירתיים, עובד בצורה הרמונית עם המשרדים האחרים ואינו מנהל עימם מלחמות.
כוח פוליטי
אין מלך בישראל, וקיים צורך עמוק כי ימונה אחד שכזה, וחשוב שיהיה א-פוליטי, לטיפול במשבר. אדלשטיין, שכבר הבטיח לפני כשבועיים כי ימנה מפקד קורונה, מעוניין למעשה לשמש בעצמו בתפקיד זה, אך הדבר נוגד את עצם היותו שר הבריאות, אשר לנגד עיניו עומדת אך ורק בריאות הציבור ולא אספקטים אחרים הנחוצים לתיכלול המשבר, והוא ומנכ"ל משרדו חזי לוי, אשר מונה על-ידי שר הבריאות הנוכחי כמשרת אמון, מנהלים מלחמת חורמה, בניגוד לדעתו של רה"מ, נגד הקצאת סמכויות משמעותיות למפקד קורונה, מה שמערים קשיים עצומים על גיוסו של מפקד כזה; גדי איזנקוט הסכים בעבר למלא תפקיד זה, אך נתניהו, מפאת הפחד שלו מרמטכ"לים לשעבר ובגלל חששו כי איזנקוט יצבור כוח פוליטי, ניפנף אותו.
מפקד קורונה איכותי צריך לנער את המערכת. עליו לעבוד עם הדרגים המקצועיים השונים של המשרדים, לחבר ביניהם ולבצע תיעדוף של משרד מסוים על משנהו בהתאם להתגלגלות האירוע, אשר מטבעו הוא דינמי. סמכויותיו צריכות לעקוף את אלו של המנכ"לים השונים, ועליו לדווח אך ורק לקבינט הקורונה על החלטותיו. כוחו צריך להיות חזק משל השרים ומן הראוי שביטול החלטותיו יחייב רוב נגדי של כשבעים אחוזים מחברי הקבינט או לחלופין וטו של ראש הממשלה, אשר אמור להיות האדם היחידי שיוכל להנחית עליו פקודות.
את סמכויותיו יש להסדיר מבעוד מועד, כמו למשל אי-אלו מהחלטותיו יוכלו להתבצע ללא מעבר דרך הדרג הפוליטי, אלו החלטות יחויבו בהצבעה בקבינט הקורונה או בממשלה רבתי, ואלו החלטות יהיו צריכות לעבור בכנסת, אשר בכל מקרה עליה צריכה להיות מוטלת האחריות לבקר אותו.
לדידו של פרופסור גבי ברבש, אין צורך במפקד קורונה אם כל סמכויותיו יסתכמו בניהול מערך הבדיקות והחקירות האפידמיולוגיות; ניהול זה בכל מקרה יכול להתבצע על-ידי משרד הבריאות בהיעדר מפקד קורונה ואין שום חידוש במינוי מפקד כזה בשביל אחריות מועטה שכזו. ואכן, מדובר בלעג לרש; סמכויות אלו אינן דואגות לכך שהאירוע יתוכלל ואין בכוחן לרענן את המערכת באופן אשר ישנה בפועל את הצורה בה המשבר מנוהל.
בגלל החלטות שמשתנות חדשים לבקרים, בין אם משום שהממשלה חוזרת בה שוב ושוב, כמו למשל עם עניין המסעדות, ובין אם משום שוועדת הקורונה, בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון, הופכת את החלטות הממשלה, כמו למשל עם עניין חדרי הכושר, ובגלל שלא כמו בזמן ממשלת המעבר - אין משילות, בין השאר עקב ריבוי השרים, הממשלה מבקשת להעביר במהירות את חוק הקורונה הגדול אשר אמור להסיר סמכויות מהכנסת ולהעניק לממשלה את הכוח לבצע החלטות במהירות. מינוי מפקד קורונה והסדרת סמכויותיו בחוק אמור להוות צעד משלים לחוק זה; הבעיה היא שאין כרגע כוונה לכלול מפקד קורונה בחוק האמור, ולמעשה העברת החוק לא באמת תפתור את בעיית המשילות, אשר גרמה לכך שהעם איבד כליל את האמון במערכת.
כעת המדינה מתבשרת על מינויו של פרופסור רוני גמזו למפקד הקורונה, אך סמכויותיו טרם הוגדרו. אם לשפוט לפי מינויים לכאורה של מפקדי קורונה אחרים, כגון ברבש או האלוף אמיר אבולעפיה, בכלל לא בטוח שהמינוי הכביכול סופי הזה הוא אכן סופי. בכל מקרה, אם אכן ימונה, בהיעדר סמכויות מדובר בסופו של דבר במפקד ללא צבא.