X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
המנהיגות הפוליטית, שהיא מעשה ידי הציבור, אכן, אינה עומדת על הגובה בניהול המתמשך של המשבר. אולם, דווקא משום כך, אין לציבור פריבילגיה להסתובב ברחובות ולהצביע לעבר ישות כזו או אחרת, כאחראית הבלעדית למצב
▪  ▪  ▪
הפגנות ליד בית ראש הממשלה [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]

אף אחד אינו מאשים "רק" את האזרחים באירועי מגיפת הקורונה בגל השני, אבל אף אחד שאינו עוסק ב"פייק ניוז", אינו יכול לפטור אותם מהיותם "הצד השני" של מטבע האירועים. כשהם אינם ממלאים את חלקם בחובה המשותפת לשימור בריאות הציבור, אין שום סיבה לפטור אותם גם מאחריות לתוצאות; בקונטקסט זה, מדיניות בת-יענה היא רשלנות פושעת.
המנהיגות הפוליטית, שגם היא מעשה ידי הציבור, אכן, אינה עומדת על הגובה בניהול המתמשך של המשבר. אולם, דווקא משום כך, אין לציבור פריבילגיה להסתובב ברחובות ולהצביע לעבר ישות כזו או אחרת, כאחראית הבלעדית למצב. אין גם קורטוב של שכל ישר בניסיונות להכביד על הממשלה עוד יותר ולצפות שדווקא בזכות ההכבדה תשפר את ביצועיה. קל לנחש שלגבי שונאיו המושבעים של ביבי, או נציגי השקפת העולם האנרכיסטית, תוהו ובוהו הוא יעד חשוב יותר מאזרחים שאין להם פרנסה. אולם, למזלנו אלה עדיין מהווים מיעוט בציבור וכך יש להתייחס אליהם: מיעוט מתפרע וחסר אחריות לאומית. כולנו יודעים שאין שום בשורות של ממש באופוזיציה הנוכחית, לא בזו שבתוך הממשלה ולא בזו שמחוצה לה; ראינו את שתיהן בעבר ובממשלות קודמות ויכולותיהן אפילו אינן מתקרבות לרמה הנדרשת או לרוממות המילים שבגרונן.
אינני מוצא שום רבותא בציון העובדה "שאין תוכניות".תוכנית ללא יכולת ביצוע, היא בחזקת "אין תוכנית". מנהיגות שאין מצייתים לה, גם אם תהיה מצויידת בתוכנית מצויינת, לא תחולל דבר. לא מקרה הוא שהדמוקרטיה גורסת הפרדת רשויות ברורה וחדה כתנאי לתפקודה האפקטיבי; כשאינך יודע מי מופקד על הביצוע, אינך יכול לדעת גם ממי לדרוש אחריות. סמכות ואחריות הולכות תמיד יחד.
נראה לי שבתנאים שמתפתחים במדינה כיום, מוכח ההפך מהטענה המקובלת אצל חסידי שלטון המשפטנים: - הבעיה איננה להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב, אלא יש להגן על הרוב מפני עריצות המיעוט המתפרע. מערכת המשפט הקיימת, אינה מסוגלת לכך נפשית ומעשית.
העצמאיים - הסקטור העסקי הקולני ביותר ברחוב הישראלי כיום - הם סקטור שמצבו הוא הקשה ביותר, אבל - וזאת יש לומר ביושר ובפה מלא - הם גם הסקטור שנכנס למשבר כשמצבו הבסיסי היחסי הוא הקשה ביותר; האם זה מחויב המציאות? - לדעתי, לא!
שגיאתה הגדולה של הממשלה מול העצמאיים ובנושאי הקורונה כשלעצמם, היא הניסיון לנהל את המשק בשלט-רחוק מירושלים; אין אבסורד גדול מזה. אין סיכוי שתוכל לנהל בפועל לכ-400 אלף, עסקים עצמאיים קטנים ומגוונים ביותר. 1 שגיאתם הגדולה של העצמאיים היא, שהם סוברים שהממשלה יודעת לפתור את בעיותיהם - היא אינה יודעת! הדרך הנכונה והיחידה למעשה, היא שת"פ. להערכתי, הממשלה נמנעת מכך מחשש לאובדן שליטה ומתן אינדיקציה לכלל המשק, שהיא מוכנה ליטול על עצמה אחריות-יתר למעשיהם של העוסקים העצמאיים. אלה, מאידך-גיסא, נרתעים משת"פ מחשש שיעשה אותם שותפים לתוצאות ויאפשר לממשלה להתנער מאחריותה; ובכך יש יותר מקורטוב של צדק. אולם, לשני הצדדים אין ברירה, משום שאם לא יכנסו לעובי הקורה, למשל, על-ידי הקמת ארגון-גג יציג למגזר העצמאיים כולו, "שינחה" את הממשלה (בדומה למורים בנושאי החינוך) בבעיות התפעוליות והעסקיות של המגזר ושילובן בצרכים הכלכליים והבריאותיים, תהיה התוצאה העיקרית והקשה: שבר כולל של הענף. (עוד כמה מאות נפטרים, וגלגל חוסר האחריות של שני הצדדים יתהפך עליהם בגדול).
הפגנות בחזה חשוף עשויות להיות "גימיק" חדש ו"מרענן" (אם יש באמת מה לראות). אולם אין בהן שום פתרון אופרטיבי לצרכי המדינה, וזאת אני טוען כבר מאז ה"פיקניקים" של קיץ 2011. העובדה שבארה"ב קיימים ניצני אנרכיה (באשמת האמריקנים) אינה מחייבת את "הקיבוץ" הישראלי לחיי "קוף אחרי..." .
ברור לי שאנו הולכים לקראת מצב משקי ותפעולי חדש, שבו יהיו שינויים ניכרים במבנה המשק ובדפוסי ההתנהלות המסחרית-עסקית-כלכלית של הציבור. חלקם ינבע מהרגלים חדשים שמתפתחים עתה ו"ימצאו חן" בעיני רוב הציבור שיבקש לאמצם לטווח הארוך. אחרים יהיו תוצאה של אי-התאמת המצב הישן לתנאי "שוק בנוכחות קבועה של איום קורונה פעילה". אגב, אותו רעיון בסיסי נכון גם לגבי מגזרים וענפים אחרים של המשק, שחייבים לפזול באופן מתמיד לעבר המגמות המתפתחות בשווקי הייצוא-ייבוא של הענפים החשובים לנו. אומנם מצבם פחות חמור, אולם סביר שגם הם יחוו שינויים לא קלים בדרך ניהול עסקיהם בטווח הארוך יותר, השינוי יהיה מדורג יותר אך יקיף חלק לא מבוטל מהתרבות העסקית הנורמטיבית.
האמת היא שהמשק אינו חולה, הוא משותק חלקית. חייבים לשים לב לעובדת-יסוד זו בכדי לראות את המציאות בפרופורציה. כרבע מכוח העבודה2 מובטל באופן זמני או קבוע, מתוקף החלטה ממשלתית מינהלית, בתגובה להופעת המגיפה. השיתוק נגזר בין היתר מאופי ההתנהלות חסרת האחריות של אזרחים, לרבות הפרת הוראות מכוונת כביטוי של "מחאה". מהלכים אלה כביטויי מחאה הם הצעדים הכי אוויליים שניתן להעלות על הדעת, מצד מי שנפגעו מההשבתה ומאידך-גיסא תורמים להחרפת התפשטות הקורונה בציבור. בסיוע התקשורת מטילה השבתה זו על המשק צל כבד בהרבה ממשקלו היחסי של המגזר. בין היתר נובע הדבר מהעובדה שסקטורים שלמים בו, קשורים בסלבריטאים ובגורמי בידור ובילוי, שחשיפתם לתודעת הציבור האזרחי רבה בהרבה ממשקלם הכלכלי האפקטיבי.
בתופת ההתמודדות בת כ-5 חודשים עד כה, כשלה הממשלה בניהול המהלך הגדול מול המגפה בחמישה תחומים:3 א. השביתה את המשק כולו מהר מדי, מבלי לתכנן את אופן הפיצוי לעובדים ולעסקים שיפגעו מכך. ב. פתחה את המשק מהר מדי אחרי השגת היעד בשלב הראשון, מבלי להעריך נכונה את משך השלב השני ומבלי לאכוף בתקיפות את הוראות הבטיחות במהלך הפתיחה ולאחריו. ג. כשלה ביישום החלטותיה הכלכליות לפצות את הציבור בגין הפסקת הפעילות הכלכלית, ובכך פגעה אנושות באמון הציבור ובשקט הנפשי שלו לגבי שליטתה במשבר. ד. החטיאה את הצרכים האמיתיים של המשק בחלוקת התמיכות הכספיות, כפתרון ביניים המגשר בין צרכי הקיום המינימליים הדחופים, לבין היערכות לקיום-בצוותא עם המגיפה עד למציאת מענה רפואי אפקטיבי. ה. חטאה בהעדר דוגמה אישית לציבור מצד המנהיגות הפוליטית, ובניהול מבוזר של השליטה במהלך רפואי-כלכלי מורכב ורחב-היקף.
מזה שבועות ברור לכל שהאירוע הפנדמי אינו קצר-מועד. להערכתי ידרשו לפחות שנתיים לפיתוח תרופה, בחינתה, ייצור הכמויות הדרושות לחיסון אוכלוסיית עולם ולגיבוש דפוסי התנהגות של התחבורה, הסחר, התקשורת והתיירות בתנאים החדשים. חידוש הפעילות המשקית העולמית, לרבות החוקים וכללי ההתנהגות ימשך לפחות שנה נוספת. לפיכך, צפוי לנו עולם מבולבל, העסוק בהתאפסות על עצמו במשך כ-3 עד 4 שנים, שלאחריהן יהיו בו מרכיבים רבים של סדר עולמי חדש. סינכרוניזציה מתמשכת מחייבת תאום אינטרסים ותאום ציפיות, ולכך אחראים כל הצדדים השותפים.
השבתת המשק הובילה להפסדי תפוקה משמעותיים, ומכאן להפסדי הכנסות ובעיות איזון במאזן התשלומים. תיקון מציאות זו יהיה אחד מהמשימות הקריטיות של כל ממשלה בישראל. הרושם הברור שנוצר אצל הציבור, הוא שהזמן והאנרגיות אותם מקצה הממשלה לעיסוק בפוליטיקת-הפנים הבעייתית בממשלת החירום הלאומית שאינה פועלת ככזו, אינם עונים על הצורך לתכנן את המשק לעתיד לטווחים הבינוני והרחוק, אחרי הופעתה של תרופה אפקטיבית.
מהניסיון קצר-המועד כאן ובמקומות אחרים בעולם ומהצפי הנ"ל נובע שעל הממשלה להקים עכשיו ועדת שרים (קבינט) שתעסוק בהתאמת המשק והעיסוקים בו בתקופת המעבר לעידן שלאחר צונאמי הקורונה. הנחת עבודה לצוות זה צריכה להיות שהמחלה נשארת, שאי- הוודאות לגבי התרופה והשפעותיה גדולות וכי הווירוס הוא איום אסטרטגי עד שהמדע ישתלט באופן מלא על תכונותיו הגנטיות.
התכנון הלאומי חייב להיות רב-ממדי. מי שלא ישתלב בו, או יעשה זאת לא נכון, לא ישרוד; הממשלה לא תעשה זאת במקומו. כל ענף משקי בישראל חייב לעבור ניתוח עיסוקים וחיזוי האופק הכלכלי, ולהתאים עצמו לשינויים בהתאם לתוצאות התכנון/ ניתוח. על המדינה לתכנן מנגנוני ביטוח ופיצוי וחיסכון חירום, שיקיפו את כלל הענפים במשק וישמשו רשת ביטחון לאירועים בסדר גודל דומה שאינם מבוטחים כיום. אסור להיקלע שוב להפתעות מסוג זה. על הממשלה להציג מדיניות ברורה לגבי הנושאים - תחומים - ענפים שייעזרו על ידה ואלה שלא יהיו ראויים לכך (מדיניות ברורה ולא תכנון לניהול בפועל!). "מפת דרכים" זו צריכה לכלול תחומי עיסוק ומבחנים כלכליים כמותיים. אם לא תנקוט הממשלה יוזמות כשיש לה זמן לכך וחופש פעולה סביר, יכתיב לה אותם הציבור, בדרכו ההמונית והבלתי-יעילה בעליל, בעיתוי הכי פחות מתאים ובשיטה הכי מסורבלת שניתן להעלות על הדעת. המאמץ שעתידה ישראל לעשות לשיקום-עצמי מהמצב הנוכחי, הוא הזדמנות בלתי-חוזרת לשינויים מבניים במשק, למודרניזציה של הניהול הציבורי והכלכלי ולפיתוח תשתיתי מקיף והסדרים תחיקתיים עדכניים, שיסגור את פערי העשורים הקודמים (תוך הסבת עובדים וקליטת עולים) ואסור להחמיצו.
בהתייחסות הציבור לתופעות המינהל הלקוי בטיפול במשבר, קשה להשתחרר מתחושה שהוא לוקה בעיוורון מובנה. ההתייחסות בעיקרה אגוצנטרית - בבחינת: "מה מזיק לי בהתרחשות העכשווית...", ונגזרת ממצב רוח במקום מעובדות היסוד.
כשהאתגרים המידיים הם: הדברת המגיפה תוך מזעור הנזקים הבריאותיים והמשקיים, והחזרת עובדים לפעילות במשק בדרך מושכלת, תוך ניצול השינויים ומינופם לטובת שיפור וייעול בטווח הארוך, ממקד הציבור את מרבית תשומת-הלב והאנרגיות שלו, במאבק פוליטי עקר - "ימין" מול "שמאל", ו"אוהדי ביבי" מול "שונאי ביבי". "הפלא הגדול" המעיד על התסביכים הוא שחרף ההערכה שביבי "כמר כלכלה" לוקה בתיפקודו במשבר בעיקר בתחום זה - הוא עדיין נחשב בעיני חלק משמעותי ביותר בציבור כמי שראוי להיות ראש ממשלה; ביתרון גדול על פני כל יריבו. אם כך, אין ספק שהציבור מבולבל ואינו מצליח לקבוע מהו באמת סדר העדיפות שלו. נאמר כבר בהזדמנויות רבות שבדמוקרטיה, הציבור הוא זה שמחליט. ובכן, "מר ציבור", קח את עצמך בידיים והחלט! אולם זכור: אנו במשבר, החלפת נתניהו בראשות הממשלה במישהו טוב יותר תחייב בחירות, (בניגוד לסיפורי הבדים של פוליטיקאים החרדים לכסאותיהם). ואחרי משבר הקורונה, או אולי עוד במהלכו, ממתינים לנו מבחנים כלכליים, מדיניים וביטחוניים לא פשוטים!

הערות

1. מספר העסקים העצמאיים בישראל הוא כ-68% מכלל העסקים, כלומר כ-417,590. אולם אחוז השכירים בהם מסה"כ משרות השכירים במשק הוא רק 9% (כ-367 אלף); נתוני הלמ"ס, 2019)
2. בישראל כ-614,000 עסקים פעילים, ובהם 4,078,588 משרות שכיר (למ"ס, 2019, לוח 1 – עסקים פעילים). בשיא תקופת הסגרים, מסרה התקשורת אומדנים של כ-1.2 מיליון מחוסרי עבודה (חל"ת, חופשה, פיטורין). יש לזכור שערב המשבר הייתה תעסוקה מלאה במשק ומספר המובטלים היה כ-3.6%. מכוח העבודה, שהם כ-150,000 איש. כלומר, כ-מיליון מבקשי עבודה חדשים. מאז צומצם המספר בכ-200,000 אלף! מתוך כ-800 אלף מובטלים, כ-350,000 באים ממגזר העצמאיים, (כ-50% ממגזר זה).
בהשראת התקשורת והאופוזיציה הממומנת ע"י גורמים עוינים מבית ומבחוץ, היה הרעש הציבורי סביב מספר זה גדול פי כמה וכמה ממשקלו הכלכלי האמיתי – מבחינת מספר העובדים ומבחנת התרומה למשק הלאומי. נראה שעם ישראל התרגל לנהל את עסקיו ואת דיוניו הכלכליים הרציניים על יסוד נתונים מצוצים מהאצבע. מוזר בעיני שהממשלה לא מצאה לנכון להבהיר זאת לציבור הרחב. שום החלטה רצינית אינה יכולה להתקבל על יסוד נתונים שגויים או שקריים.
קיימים במשק מגזרים גדולים נוספים של שכירים (למשל עובדי המדינה והרשויות המקומיות, עובדי הוראה למיניהם ועובדי שירותי חיוניים אחרים). בחינת המשק כחלק מתהליכי השיקום והמודרניזציה בו, חייבת להקיף גם מגזרים אלה. לא ייתכן לקדם את המשק לריהביליטציה תפקודית ועסקית ללא תיקון יסודי של העיוותים הקיימים. יסוד התיקון בהתנהלות רציונלית, ייעול התפוקה קשר בין שכר לתרומה לתפוקה וצימצום מגזרי הבלתי- ישירים בקבוצות המישקיות הגדולות.
3. דומה שהטעות האסטרטגית כאן היא של נתניהו, שסבר שיוכל לתמרן ולשנות כיווני-פעולה במהירות ובהחלטיות שאיפיינו את מהלכיו הפוליטיים הקודמים. להערכתי, שגה בשיקלול הסובלנות הציבורית ובהשלכות הפיצול המובנה בממשלה ובכנסת. גורמים אלה פגעו ולעיתים אפילו טירפדו את מהלכיו, וניטרלו את כושר התגובה "המפורסם" שלו.

תאריך:  26/07/2020   |   עודכן:  26/07/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
משבר מנהיגות-אמון, מול עיוורון מובנה
תגובות  [ 0 ] מוצגות  [ 0 ]  כתוב תגובה 
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ד"ר גד פניני
הכישלון בהתמודדות נובע מכך שנותנים לאנשי רפואה לנהל את המשבר וכל ההסתכלות היא ממבטם של אנשי רפואה. אנשי רפואה רואים את צרכי הרפואה ולכן הובילו בהיסטריה להרס אדיר של הכלכלה והמדינה מבלי לספק פתרון כלשהו למשבר
יעקב ברדוגו
ככל שחולפים הימים מתבהרת התמונה: לשולחן המלחמה בקורונה התקבצו חברים שמטרתם היא לא המלחמה בקורונה. תאהבו או לא תאהבו אותם, בימי ממשלת המעבר זה היה נראה ששרים כמו נפתלי בנט או אריה דרעי או יעקב ליצמן התנפלו על הקורונה, כל אחד במשרדו. יש געגוע לממשלת המעבר, שבה קולו של היועמ"ש לא היה קול מסרס
יוני בן-מנחם
ביקורו של ראש ממשלת עירק מוצטפא כאט'מי באירן נכשל והוא לא הצליח להשיג את המטרות המדיניות והביטחוניות שאליהן שאף    אירן מעוניינת בהמשך הכאוס הביטחוני בעירק והיא פועלת להפוך אותה לשדה מערכה נגד צבא ארה"ב
רפאל אופק
על-פי השערות בתקשורת הבינלאומית ניתן לזהות את טביעת אצבעותיהן של ישראל וארה"ב בפיצוצים שאירעו לאחרונה באירן. המשמעותי שבהם ארע בבית מלאכה במפעל העשרת האורניום בנתאנז ששימש להרכבת צנטריפוגות מתקדמות ושהריסתו תביא ככל הנראה לעיכוב של שנה עד שנתיים בפרויקט הצנטריפוגות האירני
רפאל בוכניק-חן
רבים וטובים נדרשים לתהייה: הכיצד נתח מוביל בקרב בכירי מערכת הביטחון בדימוס ממקם עצמו בשמאל הפוליטי, ולעיתים אף בשמאל הרדיקלי? טובי בחורינו, העידית שבעילית, שהקדישו את מרבית שנותיהם למשימת הגנת המדינה ופעלו במצוות הדרג המדיני, מתייצבים עתה כחוד החנית של תנועות ה"אנטי" למיניהן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il