אף אחד אינו מאשים "רק" את האזרחים באירועי מגיפת הקורונה בגל השני, אבל אף אחד שאינו עוסק ב"פייק ניוז", אינו יכול לפטור אותם מהיותם "הצד השני" של מטבע האירועים. כשהם אינם ממלאים את חלקם בחובה המשותפת לשימור בריאות הציבור, אין שום סיבה לפטור אותם גם מאחריות לתוצאות; בקונטקסט זה,
מדיניות בת-יענה היא רשלנות פושעת.
המנהיגות הפוליטית, שגם היא מעשה ידי הציבור, אכן, אינה עומדת על הגובה בניהול המתמשך של המשבר. אולם, דווקא משום כך, אין לציבור פריבילגיה להסתובב ברחובות ולהצביע לעבר ישות כזו או אחרת, כאחראית הבלעדית למצב. אין גם קורטוב של שכל ישר בניסיונות להכביד על הממשלה עוד יותר ולצפות שדווקא בזכות ההכבדה תשפר את ביצועיה. קל לנחש שלגבי שונאיו המושבעים של ביבי, או נציגי השקפת העולם האנרכיסטית, תוהו ובוהו הוא יעד חשוב יותר מאזרחים שאין להם פרנסה. אולם, למזלנו אלה עדיין מהווים מיעוט בציבור וכך יש להתייחס אליהם:
מיעוט מתפרע וחסר אחריות לאומית. כולנו יודעים שאין שום בשורות של ממש באופוזיציה הנוכחית, לא בזו שבתוך הממשלה ולא בזו שמחוצה לה; ראינו את שתיהן בעבר ובממשלות קודמות ויכולותיהן אפילו אינן מתקרבות לרמה הנדרשת או לרוממות המילים שבגרונן.
אינני מוצא שום רבותא בציון העובדה "שאין תוכניות".
תוכנית ללא יכולת ביצוע, היא בחזקת "אין תוכנית". מנהיגות שאין מצייתים לה, גם אם תהיה מצויידת בתוכנית מצויינת, לא תחולל דבר. לא מקרה הוא שהדמוקרטיה גורסת
הפרדת רשויות ברורה וחדה כתנאי לתפקודה האפקטיבי; כשאינך יודע מי מופקד על הביצוע, אינך יכול לדעת גם ממי לדרוש אחריות.
סמכות ואחריות הולכות תמיד יחד.
נראה לי שבתנאים שמתפתחים במדינה כיום, מוכח ההפך מהטענה המקובלת אצל חסידי שלטון המשפטנים: - הבעיה איננה להגן על המיעוט מפני עריצות הרוב, אלא יש להגן על הרוב מפני עריצות המיעוט המתפרע. מערכת המשפט הקיימת, אינה מסוגלת לכך נפשית ומעשית.
העצמאיים - הסקטור העסקי הקולני ביותר ברחוב הישראלי כיום - הם סקטור שמצבו הוא הקשה ביותר, אבל - וזאת יש לומר ביושר ובפה מלא - הם גם הסקטור שנכנס למשבר כשמצבו הבסיסי היחסי הוא הקשה ביותר; האם זה מחויב המציאות? - לדעתי, לא!
שגיאתה הגדולה של הממשלה מול העצמאיים ובנושאי הקורונה כשלעצמם, היא הניסיון לנהל את המשק בשלט-רחוק מירושלים; אין אבסורד גדול מזה.
אין סיכוי שתוכל לנהל בפועל לכ-400 אלף, עסקים עצמאיים קטנים ומגוונים ביותר. 1 שגיאתם הגדולה של העצמאיים היא, שהם סוברים שהממשלה יודעת לפתור את בעיותיהם - היא אינה יודעת! הדרך הנכונה והיחידה למעשה, היא שת"פ. להערכתי, הממשלה נמנעת מכך מחשש לאובדן שליטה ומתן אינדיקציה לכלל המשק, שהיא מוכנה ליטול על עצמה אחריות-יתר למעשיהם של העוסקים העצמאיים. אלה, מאידך-גיסא, נרתעים משת"פ מחשש שיעשה אותם שותפים לתוצאות ויאפשר לממשלה להתנער מאחריותה; ובכך יש יותר מקורטוב של צדק. אולם, לשני הצדדים אין ברירה, משום שאם לא יכנסו לעובי הקורה, למשל, על-ידי הקמת ארגון-גג יציג למגזר העצמאיים כולו, "שינחה" את הממשלה (בדומה למורים בנושאי החינוך) בבעיות התפעוליות והעסקיות של המגזר ושילובן בצרכים הכלכליים והבריאותיים, תהיה התוצאה העיקרית והקשה: שבר כולל של הענף. (עוד כמה מאות נפטרים, וגלגל חוסר האחריות של שני הצדדים יתהפך עליהם בגדול).
הפגנות בחזה חשוף עשויות להיות "גימיק" חדש ו"מרענן" (אם יש באמת מה לראות). אולם אין בהן שום פתרון אופרטיבי לצרכי המדינה, וזאת אני טוען כבר מאז ה"פיקניקים" של קיץ 2011. העובדה שבארה"ב קיימים ניצני אנרכיה (באשמת האמריקנים) אינה מחייבת את "הקיבוץ" הישראלי לחיי "קוף אחרי..." .
ברור לי שאנו הולכים לקראת מצב משקי ותפעולי חדש, שבו יהיו שינויים ניכרים במבנה המשק ובדפוסי ההתנהלות המסחרית-עסקית-כלכלית של הציבור. חלקם ינבע מהרגלים חדשים שמתפתחים עתה ו"ימצאו חן" בעיני רוב הציבור שיבקש לאמצם לטווח הארוך. אחרים יהיו תוצאה של אי-התאמת המצב הישן לתנאי "שוק בנוכחות קבועה של איום קורונה פעילה". אגב, אותו רעיון בסיסי נכון גם לגבי מגזרים וענפים אחרים של המשק, שחייבים לפזול באופן מתמיד לעבר המגמות המתפתחות בשווקי הייצוא-ייבוא של הענפים החשובים לנו. אומנם מצבם פחות חמור, אולם סביר שגם הם יחוו שינויים לא קלים בדרך ניהול עסקיהם בטווח הארוך יותר, השינוי יהיה מדורג יותר אך יקיף חלק לא מבוטל מהתרבות העסקית הנורמטיבית.
האמת היא שהמשק אינו חולה, הוא משותק חלקית. חייבים לשים לב לעובדת-יסוד זו בכדי לראות את המציאות בפרופורציה. כרבע מכוח העבודה
2 מובטל באופן זמני או קבוע, מתוקף החלטה ממשלתית מינהלית, בתגובה להופעת המגיפה.
השיתוק נגזר בין היתר מאופי ההתנהלות חסרת האחריות של אזרחים, לרבות הפרת הוראות מכוונת כביטוי של "מחאה". מהלכים אלה כביטויי מחאה הם הצעדים הכי אוויליים שניתן להעלות על הדעת, מצד מי שנפגעו מההשבתה ומאידך-גיסא תורמים להחרפת התפשטות הקורונה בציבור. בסיוע התקשורת מטילה השבתה זו על המשק צל כבד בהרבה ממשקלו היחסי של המגזר. בין היתר נובע הדבר מהעובדה שסקטורים שלמים בו, קשורים בסלבריטאים ובגורמי בידור ובילוי, שחשיפתם לתודעת הציבור האזרחי רבה בהרבה ממשקלם הכלכלי האפקטיבי.
בתופת ההתמודדות בת כ-5 חודשים עד כה, כשלה הממשלה בניהול המהלך הגדול מול המגפה בחמישה תחומים:
3 א. השביתה את המשק כולו מהר מדי, מבלי לתכנן את אופן הפיצוי לעובדים ולעסקים שיפגעו מכך. ב. פתחה את המשק מהר מדי אחרי השגת היעד בשלב הראשון, מבלי להעריך נכונה את משך השלב השני ומבלי לאכוף בתקיפות את הוראות הבטיחות במהלך הפתיחה ולאחריו. ג. כשלה ביישום החלטותיה הכלכליות לפצות את הציבור בגין הפסקת הפעילות הכלכלית, ובכך פגעה אנושות באמון הציבור ובשקט הנפשי שלו לגבי שליטתה במשבר. ד. החטיאה את הצרכים האמיתיים של המשק בחלוקת התמיכות הכספיות, כפתרון ביניים המגשר בין צרכי הקיום המינימליים הדחופים, לבין היערכות לקיום-בצוותא עם המגיפה עד למציאת מענה רפואי אפקטיבי. ה. חטאה בהעדר דוגמה אישית לציבור מצד המנהיגות הפוליטית, ובניהול מבוזר של השליטה במהלך רפואי-כלכלי מורכב ורחב-היקף.
מזה שבועות ברור לכל שהאירוע הפנדמי אינו קצר-מועד. להערכתי ידרשו לפחות שנתיים לפיתוח תרופה, בחינתה, ייצור הכמויות הדרושות לחיסון אוכלוסיית עולם ולגיבוש דפוסי התנהגות של התחבורה, הסחר, התקשורת והתיירות בתנאים החדשים. חידוש הפעילות המשקית העולמית, לרבות החוקים וכללי ההתנהגות ימשך לפחות שנה נוספת.
לפיכך, צפוי לנו עולם מבולבל, העסוק בהתאפסות על עצמו במשך כ-3 עד 4 שנים, שלאחריהן יהיו בו מרכיבים רבים של סדר עולמי חדש. סינכרוניזציה מתמשכת מחייבת תאום אינטרסים ותאום ציפיות, ולכך אחראים כל הצדדים השותפים.
השבתת המשק הובילה להפסדי תפוקה משמעותיים, ומכאן להפסדי הכנסות ובעיות איזון במאזן התשלומים. תיקון מציאות זו יהיה אחד מהמשימות הקריטיות של כל ממשלה בישראל. הרושם הברור שנוצר אצל הציבור, הוא שהזמן והאנרגיות אותם מקצה הממשלה לעיסוק בפוליטיקת-הפנים הבעייתית בממשלת החירום הלאומית שאינה פועלת ככזו, אינם עונים על הצורך לתכנן את המשק לעתיד לטווחים הבינוני והרחוק, אחרי הופעתה של תרופה אפקטיבית.
מהניסיון קצר-המועד כאן ובמקומות אחרים בעולם ומהצפי הנ"ל נובע שעל הממשלה להקים עכשיו
ועדת שרים (קבינט) שתעסוק בהתאמת המשק והעיסוקים בו בתקופת המעבר לעידן שלאחר צונאמי הקורונה. הנחת עבודה לצוות זה צריכה להיות שהמחלה נשארת, שאי- הוודאות לגבי התרופה והשפעותיה גדולות וכי הווירוס הוא איום אסטרטגי עד שהמדע ישתלט באופן מלא על תכונותיו הגנטיות.
התכנון הלאומי חייב להיות רב-ממדי. מי שלא ישתלב בו, או יעשה זאת לא נכון, לא ישרוד; הממשלה לא תעשה זאת במקומו. כל ענף משקי בישראל חייב לעבור ניתוח עיסוקים וחיזוי האופק הכלכלי, ולהתאים עצמו לשינויים בהתאם לתוצאות התכנון/ ניתוח. על המדינה לתכנן מנגנוני ביטוח ופיצוי וחיסכון חירום, שיקיפו את כלל הענפים במשק וישמשו רשת ביטחון לאירועים בסדר גודל דומה שאינם מבוטחים כיום. אסור להיקלע שוב להפתעות מסוג זה. על הממשלה להציג מדיניות ברורה לגבי הנושאים - תחומים - ענפים שייעזרו על ידה ואלה שלא יהיו ראויים לכך (מדיניות ברורה ולא תכנון לניהול בפועל!). "מפת דרכים" זו צריכה לכלול תחומי עיסוק ומבחנים כלכליים כמותיים. אם לא תנקוט הממשלה יוזמות כשיש לה זמן לכך וחופש פעולה סביר, יכתיב לה אותם הציבור, בדרכו ההמונית והבלתי-יעילה בעליל, בעיתוי הכי פחות מתאים ובשיטה הכי מסורבלת שניתן להעלות על הדעת. המאמץ שעתידה ישראל לעשות לשיקום-עצמי מהמצב הנוכחי, הוא הזדמנות בלתי-חוזרת לשינויים מבניים במשק, למודרניזציה של הניהול הציבורי והכלכלי ולפיתוח תשתיתי מקיף והסדרים תחיקתיים עדכניים, שיסגור את פערי העשורים הקודמים (תוך הסבת עובדים וקליטת עולים) ואסור להחמיצו.
בהתייחסות הציבור לתופעות המינהל הלקוי בטיפול במשבר, קשה להשתחרר מתחושה שהוא לוקה בעיוורון מובנה. ההתייחסות בעיקרה אגוצנטרית - בבחינת: "מה מזיק לי בהתרחשות העכשווית...", ונגזרת ממצב רוח במקום מעובדות היסוד.
כשהאתגרים המידיים הם: הדברת המגיפה תוך מזעור הנזקים הבריאותיים והמשקיים, והחזרת עובדים לפעילות במשק בדרך מושכלת, תוך ניצול השינויים ומינופם לטובת שיפור וייעול בטווח הארוך, ממקד הציבור את מרבית תשומת-הלב והאנרגיות שלו, במאבק פוליטי עקר - "ימין" מול "שמאל", ו"אוהדי ביבי" מול "שונאי ביבי". "הפלא הגדול" המעיד על התסביכים הוא שחרף ההערכה שביבי "כמר כלכלה" לוקה בתיפקודו במשבר בעיקר בתחום זה - הוא עדיין נחשב בעיני חלק משמעותי ביותר בציבור כמי שראוי להיות ראש ממשלה; ביתרון גדול על פני כל יריבו. אם כך, אין ספק שהציבור מבולבל ואינו מצליח לקבוע
מהו באמת סדר העדיפות שלו. נאמר כבר בהזדמנויות רבות שבדמוקרטיה, הציבור הוא זה שמחליט. ובכן, "מר ציבור", קח את עצמך בידיים והחלט! אולם זכור: אנו במשבר, החלפת נתניהו בראשות הממשלה במישהו טוב יותר תחייב בחירות, (בניגוד לסיפורי הבדים של פוליטיקאים החרדים לכסאותיהם). ואחרי משבר הקורונה, או אולי עוד במהלכו, ממתינים לנו מבחנים כלכליים, מדיניים וביטחוניים לא פשוטים!
