חרדים למסך
פעם ידענו שהחרדים הם חידה מסתורית, שגרמה לסקרנות רבה, להציץ מבעד למסך אל חייהם, ושהולידה ספרות עשירה לגביהם (ואין הכוונה רק לספרות הקלאסית הסטירית על החרדים מיסודם של שלום עליכם ועמיתיו), כמו גם תיאטרון ושלל סרטים לרוב מפרי עטם של חוזרים בשאלה (בר יוסף, רותם) או של יוצרים חילונים למהדרין (שהייצוגי שבהם אמנון לוי). יצירות אלו, איך לא, נכתבו מזווית שלילית, סאטירית וביקורתית.
אולם היום בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, כשלא מעט חרדים הם חלק בלתי נפרד מהנוף הדיגיטלי והתקשורת העכשווית, המצב השתנה. החרדים זוכים לסיקור ולתיעוד אותנטי בעיקר בתיאטרון ועל גבי המסך הקטן, ואף להתפעמות מחייהם, וזאת לא רק על-ידי יוצרים חוזרים בתשובה, דוגמת שולי רנד (אושפיזין ועוד), רמה בורנשטיין שסרטה הידוע "למלא את החלל" זיכה אותה בפרסים ישראלים ובינלאומיים. לא פחות יוצרים ישראלים חילונים לא הסתירו את התרגשותם מההווי החרדי.
קחו למשל סרט שיצא לאחרונה על בני ברק, דומני של הבימאי יריב עוזר, שבו הוא מתפעל מחיי הפשטות, הצניעות ותלמוד התורה של הרב קנייבסקי, ומאז הכיפה לא משה מראשו, כמו גם מאפיית המצות הבני ברקית בעיצומם של ימי הקורונה, בתנאים כמעט בלתי אפשריים מאחורי המסיכה ובמגבלות אחרות. חרדים למסך? אפשר גם אחרת.
מנותק
שמתם לב? בעיצומן של הפגנות האנטי ביביסטיות, המשתוללות ברחובות, עיתונאי של העיתון לאנשים חושבים קורא לאלימות בשער (תרתי משמע).
אז איך זה שמנגד העיתונאי הוותיק ב' מיכאל באותו עיתון, דבק בעמדתו ובציוציו בטוויטר, שמקור האלימות הפוליטית, הוא, איך לא, בימין, בעוד השמאל, בגירסתו המשודרגת העדכנית הביביסטית, חף מכל אלימות? תגידו, הוא חי על כוכב הלכת שלנו? מנותק כבר אמרנו? ואולי הארץ עיתון לאנשים מנותקים כמוהו? הבנת את זה מיכאל?