כל הסכם שלום הנחתם עם ישראל הוא מאורע מרנין. גם הטקס המוזר שנערך על מדשאת הבית הלבן בחסותו של דונלד טראמפ ובהשתתפות ראש הממשלה הישראלי ושר החוץ של איחוד האמירויות.
משנכזבה תוחלת הערבים להשמיד את ישראל במלחמת השחרור לא ויתרו על זדון ליבם, והכריזו על חרם מוחלט שנועד לבודד את מדינת היהודים ולהביסה בסיבוב הבא. הם רצו להפוך אותנו למצורעים בזירה הבינלאומית. לכן כל הסכם שלום הוא תבוסה למזימתם.
הסכם השלום שעשה מנחם בגין עם מצרים היה ונשאר החשוב שבהם. הוא המהלך העיקרי לאחר הקמת המדינה על-ידי דוד בן-גוריון שניהל בתנאים בלתי אפשריים את מלחמת השחרור ולאחר מכן העתיק את בירת ישראל לירושלים המחולקת. אחריו בדירוג הסכם השלום שעשה יצחק רבין עם ממלכת ירדן.
הסכם אוסלו עשוי היה להיכלל ברשימה מפוארת זו אלמלא סיכל יאסר ערפאת את הפיוס הישראלי-פלשתיני בחידוש שטני של פעילות הטרור.
ראוי להוסיף לרשימה גם את ההסכם עם איחוד האמירויות. הידד לבנימין נתניהו. אומנם כדרכו עשה זאת בצורה עקומה. ממש כגנב בלילה. עם מחיר חמור של אספקת מטוסי חמקן F-35 לאיחוד האמירויות ועוד סעיפים שהוא מסתיר מהציבור בישראל, שלא כקודמיו בגין ורבין. בכל זאת, עדיין שלום הוא שלום. אז שלום למשלחת בוושינגטון.
