וילה שרובר תוכננה ונבנתה בין השנים 1958-1954 עבור התעשיין איל הפלדה מיילס מ. שרובר ורעייתו גיטה שרובר - זוג פילנתרופים ירושלמים שתרמו בין השאר סכומים ניכרים להקמת תיאטרון ירושלים הממוקם מול הווילה. את הווילה תכננו האדריכלים הנודעים מוונצואלה: קרלוס גיננד, מוזס בן אשראף ואמיליו וסטוטי. משרד האדריכלים הוונצואליים התמחה בבניית בתי עשירים. על מלאכת עיצוב פנים הבית הופקדה בכירת מעצבות הפנים בישראל של אותן שנים - האדריכלית דורה גד, מי שעיצבה מבנים ציבוריים וממלכתיים רבים בארץ ובהם הכנסת מוזאון ישראל ולימים יוענק לה פרס ישראל לאדריכלות (1965). הווילה בנויה בסגנון מודרניסטי. היא כאמור בעלת שלוש קומות, כאשר לכיוון רחוב פינסקר ישנה קומה אחת, ושתי קומות נוספות פונות לעבר רחוב דובנוב ולעבר הגן הגדול. למבנה גג דמוי פירמידה הפוכה, המעוטר בפסיפסים צבעוניים. בקצה המזרחי של המבנה נבנה גרם מדרגות מעוגל, המזכיר מדרגות ספינה, לא פעם כונה מבנה וילת שרובר "בית האונייה". שכן הזכיר במבנהו צורת אונייה. את הבית מצפים עבודות מוזאיקה ייחודיות של האמן קורנליוס זיטמן ואת קירותיו קישטו מיטב יצירות האמנות, בהן יצירות של מודליאני, מגריט ופיקאסו. בקומה השנייה מוקמו חדר אוכל גדול, מטבח ושני חדרי אורחים פתוחים לנוף. בקומה התחתונה היו חמישה חדרי שינה מרווחים, עם שירותים צמודים לכל חדר ויציאה ישירה לגן. חדרי האמבטיה היו מפוארים מאוד. מימין לכניסה הראשית של הווילה, קיים חדר סגור מוגף בשער תריס ואני מעריך ששימש לחנייה מקורה של רכבי משפחת שרובר ואורחיהם. שכן של בית שרובר, מספר לי כי בחניון הרכב בבית שרובר היה שער חשמלי, אולי הראשון בירושלים.

את הווילה הקיף גן בשטח גדול של כשישה דונמים, שכלל מדשאות, עצי וצמחי נוי. הגן עוצב ותוכנן (1956) על-ידי אדריכלי הנוף חתני פרס ישראל ליפא יהלום ודן צור. בפינת המערבית של הגן נבנה "בית תה" שעוצב בצורת קונכייה ורצפתו עוטרה בפסיפס. במרכז הגן הוקמה בריכת שחייה בצורת שלולית. הווילה והגן שימשו בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת מקום מפגש לשמנה וסלתה של החברה הירושלמית. בני הזוג שרובר אירחו בווילה ובגן סביבה את ראשי מדינת ישראל, חברי כנסת, אלופי צה"ל, שופטים, פרופסורים, עיתונאים, סופרים ושחקנים. על באי ביתם וחבריהם של בני הזוג שרובר נמנו דמויות בולטות בציבוריות הישראלית ובניהם יצחק ולאה רבין, האלוף עוזי נרקיס, הנשיא לעתיד חיים הרצוג, ראש הממשלה לוי אשכול, וציפורה שרת. בוילה המפוארת ובגן על שפת הבריכה, נערכו נשפים ותצוגות אופנה, בהשתתפות אנשי החברה הגבוה של מדינת ישראל. המסיבות והנשפים זכו לסיקור בולט של מדורי הרכילות בעיתוני התקופה. הבית והפאר בו היו מאוד חריגים, ובלטו בנוף הירושלמי השמרני והצנוע. תושב ירושלים מספר לי כי בתקופת היותו ילד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, נהגו הוא וחבריו להציץ בהתפעלות מבעד לחרכים הצרים בחומת גדר האבן של הווילה על הרוחצים בבריכה, שכן מעולם לא נתקלו בבית פרטי שבו בריכת שחייה. ככל הידוע בתקופת שהווילה נבנתה היא הייתה הבית היחיד שבו בריכה פרטית.

גיטה שרובר נולדה ב-1917. בריגה בתם השנייה של בטי וליאופולד בלסון. בשנת 1930 עברה המשפחה לברלין שבגרמניה. שני הוריה נרצחו על-ידי הנאצים בתקופת השואה. בשנת 1934 עלתה לארץ ישראל עם קבוצת "הבונים" שהצטרפה לפלוגת הקיבוץ המאוחד "שער הנגב" בגדרה (לימים קיבוץ כפר סאלד). היא נישאה לג'ורג' פאפה, חברהּ מהתנועה ובשנת 1945 נולד בנה היחיד גבי, תקופה מסוימת גרו בתל אביב ואחר-כך עברו לירושלים. בשנת 1949 התגרשה מבעלה גורג'. פאפה. גיטה החלה לעבוד במשרד החוץ, במחלקה לאירוח אח"מים. בשנת 1954 התבקשה לארח את מיילס שרובר, איל-פלדה יהודי עשיר מוונצואלה שהגיע לביקור בישראל והוזמן לסעוד עם משה שרת ולוי אשכול. כעבור שנה ב-1955 נישאו השניים. שרובר היה אז גרוש ואב לשתי בנות, מבוגר מגיטה ב-20 שנה, ובתוך זמן קצר כבר ביקש את ידה. לאחר שנישאו התגוררו בני הזוג בקראקס, בניו-יורק, בלונדון ובשוויץ לסירוגין. בסוף שנות ה-50 עברו להתגורר בווילה שנבנתה עבורם בשכונת טלביה בירושלים והפכו חיש מהר למוקד משיכה חברתי לאליטה הישראלית.

בשנת 1976, לאחר מותו של מיילס מ. שרובר, הציעה אלמנתו גיטה שרובר להעניק את הווילה במתנה למדינת ישראל כבית אירוח רשמי לאורחי הממשלה ולרמי מעלה אחרים. ממשלת ישראל ומשרד החוץ, לאחר בדיקה, סירבה להצעה בשל העלויות הגבוהות של החזקת הבית כבית אירוח. לבסוף, בתחילת שנות ה-80, מכרה גיטה את מבנה הווילה הגדולה ומחצית משטח הגן ובנתה בחלקו התחתון של הגן הקרוב לרחוב דובנוב בית קטן יותר עבורה ועבור בנה גבי. בית זה תוכנן על-ידי האדריכל דוד רזניק וגם הוא מבנה מיוחד.

בשנת 1988 נפטר בעקבות מחלה קשה גבי שרובר, בנה האהוב והיחיד של גיטה. גבי שירת כקצין מודיעין, למד משפטים באוניברסיטה העברית ואחר-כך עבר לניו-יורק, שם ניהל את עסקי המשפחה. מכריה מספרים כי מותו "שבר" את גיטה והיא התקשתה לחזור לעצמה. מאז מותו היא פעלה רבות להנצחת שמו. לזכרו הקימה את קרן גבריאל שרובר שמכספיה הוקם "בית גבריאל" בחוף צמח בכנרת על שמו של גבי שרובר. במשך שנים עמדה הווילה של משפחת שרובר ריקה רוב הזמן, למעט תקופה קצרה שבה החליפה את בית הנשיא שעבר שיפוץ, בימי חיים הרצוג. מזה תקופה ארוכה עמדה הווילה בשיממונה עזובה ומוזנחת, מהווה משכן להומלסים ולאורחים בלתי קרואים. קירותיה קושטו בכתובות גראפיטי. ב-2004 נפטרה גיטה שרובר בגיל 87 והובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול. באוגוסט 2013 פורסם שווילה שרובר מוצעת למכירה, במחיר של כ-120 מיליון שקלים. ועל-פי מה שדווח בזמנו בעיתונות הווילה נמכרה בדצמבר 2014 בכ-70 מיליון שקלים. זהות הקונה נשמרת בפרטיות. המבנה שנהרס בימים אלה במתחם הווילה הוא המבנה הדרומי בעל ערך אדריכלי. במחוז ירושלים של המועצה לשימור אתרי מורשת אומרים שהמבנה המרכזי של מתחם וילת שרובר ישמר.