אני נוצר באהבה את זכרו של יצחק רבין

אני נוצר את חווית הפגישה היחידה שהייתה לי עם יצחק רבין, והיא מרגשת אותי כל פעם שאני נזכר בה. על-פי לוח הזמנים שקבעה שגרירות ישראל, יצחק רבין היה אמור לבקר כרבע שעה בכיתה, בה לימדה רעייתי עברית סטודנטים מאוניברסיטת מוסקבה. עמדתי בפינה והייתי עד לתשובת יצחק רבין לאנשי שגרירות קצרי רוח מתוחים, שהסבו את תשומת ליבו שחלף הזמן שנקבע לפגישה כאן, והם עלולים לאחר לפגישה אחרת שנקבעה. תשובת יצחק רבין לקצרי הרוח מהשגרירות: "אני נשאר כאן בכיתה וחייב לשוחח עם כל התלמידים. אני אצא מכאן רק אחרי שאשמע מכל סטודנט וסטודנט מה התוכניות שלו, ואם העלייה למדינת ישראל כלולה בתוכניותיו". התכנון המקורי של שגרירות ישראל בכיתת לומדי עברית, שכלל ביקור חטוף של ראש ממשלה רק למען הפרוטוקול, הומר על-ידי יצחק רבין לשבעים וחמש דקות מאוד ענייניות ומאד מרשימות. אודה, שתמונת יצחק רבין, המשוחח עם הסטודנטים במוסקבה, מסעירה אותי גם ברגעים אלו, שאני מנסה לתת ביטוי לכאבי לנוכח התופעות הפוקדות אותנו עשרים וחמש שנים לאחר שיהודי נתעב רצח לנו את ראש ממשלת ישראל. אני כואב מציאות שהשתנתה, עשרים וחמש שנה לאחר שנרצח יצחק רבין נעלמה גם מפלגה, שהוא עמד בראשה והיו לה בכנסת ישראל באותם ימים 44 נציגים. כיום יש לה שלושה חברי כנסת, כשאין לה סיכוי קלוש לעבור את אחוז החסימה בבחירות הבאות. אני כואב, שהאלימות בכיכר ציון בירושלים ניצחה. למעשה ניצחה בגדול ההסתה על שלל ביטוייה המזוויעים, שהציגה את רמטכ"ל מלחמת ששת הימים במדי אס-אס. מי שעמד על המרפסת באותו מעמד לא אמר אפילו מילה אחת נגד התועבה, והוא כיום ראש ממשלה בישראל. יצחק רבין כבר בהיותו בן 26 פיקד על חטיבת "הראל", שלמעשה הצילה את ירושלים בשנת 1948, הוצג בכיכר ציון בירושלים כמפקד בצבא הנאצי, ומי שכיום ראש ממשלה בישראל לא גינה את המראה המזוויע הזה. אירועים מזוויעים מהימים שקדמו לרצח יצחק רבין, חוזרים ופוקדים אותנו כיום בכיכר קוגל וברחבת המדייטק בחולון. כן, הימים של טרם רצח רבין פוקדים את העיר חולון, כאשר תמונות יועץ משפטי לממשלה ותמונות שר משפטים בממשלת ישראל נפרסות על הרצפה ופעילי מפלגת הליכוד דורכים על התמונה ויורקים עליה. אגב, הרוקדים שכחו שלפחות צריכים לשים בימים אלו מסכה, ושוטרי משטרת ישראל הצופים במחזה אינם מעירים לפורעים הנפשעים, שבימים אלו חלה חובת מסכה על הפנים, ויש לקנוס מי שמשתולל ברחוב ללא מסכה. דריכות ויריקות על תמונות של נושאי תפקידים במערכת המשפט בישראל מביאה אותנו למעשה גם לימים אפלים בהיסטוריה של המאה ה-20.