שבוע שעבר חברי הכנסת הצביעו הצבעה על התקציב שהתוצאה שלה הייתה קשה מנשוא - הכנסת מתפזרת. עם ישראל היושב בציון אמור להיערך לבחירות פעם רביעית בתוך שנתיים בי' בניסן בעיצומה של מגיפה נוראה, בעיצומו של משבר כלכלי ובעיצומו של שסע חברתי קשה.
אבל למה שאנחנו רוצים להתייחס הוא אופן ההצבעה, במסגרת הדברים שאנחנו נוהגים להשוות בין הליכות עמנו אשר נקבעות על-פי התורה, ובין ההליכות שמתקיימות על-פי החברה המערבית הדמוקרטית.
הליך ההצבעה לפי התורה
איננו פונים מתוך מגמה להתנצח או ללגלג חלילה אלא מתוך כאב, מתוך רצון גדול מאוד שנתנהל לאורם של הליכות התורה. לפי תורתנו הקדושה כל הצבעה והצבעה של בית דין או מועצה, ובכל מסגרת קהילתית ושיפוטית המייצגת ציבור, על כולם חלה החובה להשתתף בהצבעה. על-פי התורה אין דבר כזה 'נמנע'. והדברים עד כדי כך שאם יש מישהו נמנע מחליפים אותו במישהו אחר שבא אחריו בתור לפי הסדר. ואפילו אם חבר הכנסת חולה צריכים לפי תורת ישראל למצוא לו מחליף שיצביע במקומו.
כל זאת כדי שכל נושא ונושא ידון בהרכב המלא ובפורום המלא ושכול אחד ישמיע את דעתו בצורה מנומקת ומכובדת כך שתהיה הפריית דעות, ובכך ההצבעה לא תהיה סיעתית אלא עניינית. זהו ההליך הראוי לפי תורת ישראל. הליך ענייני, מכובד, אחראי ורציני. וכל שכן כאשר מדובר בהחלטות כאלה של פיזור הכנסת לבחירות בעיצומם של תנאים כאלה.
התנהלות כושלת בתהליך ההצבעה לפיזור הכנסת
בואו ונראה כיצד התנהלה ההצבעה. חלק מהמצביעים הסתתרו בחדרי השירותים, חלקם הסתתרו בחניון, חלק מהם הגיחו בהפתעה רק בקריאה השנייה או השלישית, כי הרי אז ההצבעה היא מכרעת ותוך שמי מהם מצביעים בניגוד לסיעתם! לכאורה זוה הצבעה עניינית, אולם במושגים של הדמוקרטיה הקיימת אזי הם היו צריכים להימנע מההצבעה ולבקש מחליף במקומם.
היה עליהם לבקש מסיעתם שימצא להם מחליף משום שההצבעה מנוגדת למצפונם ומשום שכיום ההצבעות הם סיעתיות. אבל לבוא ולהשתמש במנדט שקיבל או קיבלה מהסיעה ולהצביע בניגוד לסיעה ובניגוד לכללים הפוליטיים והדמוקרטים הקיימים - הרי זו מרידה ובגידה, זה פגיעה בכל המציאות הפוליטית שעל פיה הם מתנהלים.
אנחנו מוצאים מה שנקרא הצבעה בגידתית, אנחנו מוצאים גם "הצבעה ברגליים", דהיינו לא לבוא, וזוהי בושה וכלימה שיש מציאות כזאת! ואנחנו כאמור רואים התחכמויות לא להופיע בקריאה ראשונה ובקריאה שנייה.
מחיאת כפיים בהחלטת פיזור הכנסת - מעשה מביש
ואחרי כל זה פתאום בתום ההצבעה נשמעות מחיאות כפיים. והרי גם אם הצבעה היא לפי מה שאתה היית רוצה אתה צריך להיות ברמה של חרדה, הרי עם ישראל הולך כעת לבחירות בפעם הרביעית בתוך שנתיים, בעיצומה של המגפה ומשבר כלכלי וחברתי בל יתואר, ועכשיו זה דלק לתדלק יותר ויותר את כל המשברים האלה, אז על זה למחוא כפיים?!
יושב-ראש הכנסת העיר להם אפילו בצורה מאוד עוקצנית על מה אתם מוחאים כפיים הרי כתוצאה מפיזור הכנסת הרבה מכם לא יחזרו לכנסת, אז אתם מוחאים כפיים שאתם מתאבדים? זאת אומרת יש כאן דפוסי התנהגות כביכול בשם הדמוקרטיה המערבית אבל דפוסי התנהגות מבישים. האם על מהלכים כאלה נוכל לסמוך ולבטוח? האם זו דמותה של הנהגה?
נזכור רבותיי שהפרלמנט שלנו, פעם הייתי קורא לכנסת "כנסת", היום אני קורא לזה פרלמנט, כי איננו אחר מאשר פרלמנט, מגיע לדרגה הזאת, וב"ה עוד לא מגיע, וכנראה הוא עלול להגיע לדרגות של פרלמנטים באירופה שעיננו ראו ולא זר איך במסגרת ההצבעות מכניסים אגרופים אלו לאלו. עומדים ומכניסים אגרופים אלו לאלו, וזה נקרא דמוקרטיה. אוי לאותה בושה.
ואני חוזר, דברנו הקשים האלה לא באים מתוך התנצחות ולא מתוך עמדה נפשית "הנה אתם רואים ניצחנו, הדרך התורנית היא הנכונה", אלא מתוך כאב עצום שאחים ורעים שעדיין לא זכו לאור באור התורה מתנהלים כפי שהם מתנהלים, ולא יודעים איזה הפסד עצום יש להם שאינם מכירים את אורחות התורה. אם היו מכירים את אורחות התורה היו אומרים הבו לנו את אורחות התורה במקום האורחות המבישות האלו.
אנחנו מתפללים לבורא עולם שיערה רוחו ממרומים כדי שאחינו היקרים יגלו את האור של התורה והמאור שבה יחזירם למוטב.