מוזנח ובולט בכיעורו
ביקרתי בימים אלה בבית אשת"ם (ראשי תיבות של "אש תעשיות מתכת") בצפת. הבניין ההיסטורי הגדול בן שתי הקומות שונה וזר במראהו ובסגנון בנייתו מבתי הרובע היהודי סביבו. מצבו מוזנח והוא בולט בכיעורו. לא ראיתי על הבניין או לידו שלט מורשת המספר את סיפורו ועברו ההיסטורי של הבניין.
וכך נכתב באתר עיריית צפת אודות הבניין - "מיקומו של הבית על קו הגבול וסגנון הבנייה שלו כמבצר מוגן, הפך אותו לנקודה מרכזית וחשובה בסיפור העמידה של צפת היהודית בתש"ח. ניסיונות פריצה רבים של ערביי צפת אל תוך הרובע היהודי נבלמו בנקודה זו, סימני פגיעת הקליעים והפגזים על קירות המבנה נראים עד היום ומשמשים כעדות למערכה זו ולעמידתה של צפת היהודית בגבורה במלחמת השחרור".
הקמת הבית כמרכז מסחרי וכעמדת הגנה וביטחון
עצמונה וקסמן שבתאי, ילידת העיר צפת, בת למשפחת פרל, פעילת שימור ומתעדת העיר צפת ואתריה, חקרה אודות עברו ההיסטורי של הבניין ואישרה לי לפרסם דברים שכתבה אודות הבניין ההיסטורי. וכך כותבת עצמונה ואני מביא חלק מדבריה כלשונם: "רבים המטיילים בצפת שואלים עצמם מהו בניין הבטון הענקי המכונה "בית אשתם", הבנוי בשולי הרובע היהודי, ונראה כמו מבצר, זר במראהו למרקם המיוחד של בתי העיר העתיקה. מדריכי התיירים מתרכזים בפרק ההרואי שהתרחש במקום במלחמת השחרור, וסיפור הולדתו וקורותיו של הבניין הולך ונמוג עם הזמן. האמת היא, שבניין זה הוא "הפיל הלבן" הראשון של צפת. תרתי משמע".
עצמונה: "הכל התחיל במאורעות שהתחוללו בארץ בחודש אב שנת תרפ"ט, אוגוסט 1929. גם יהודי צפת נפגעו, חפים מפשע, זקנים נשים וילדים נרצחו, רכושם נשדד ובתיהם נשרפו. הטבח זעזע את יהודי העולם שחשו לשלוח תרומות והקימו את "קרן העזרה לנפגעי המאורעות". חלק מהתרומות הגיעו לצפת. אנשי צפת שנפגעו רצו לשקם את בתיהם, ואילו המוסדות הציוניים שישבו על הקופה, התנו את מתן העזרה בבניית מרכז מסחרי גדול אשר ישמש מקום להקמת חנויות ומפעלים קטנים שיספקו מקומות עבודה לתושבים. ואפילו קראו לו "המרכז המסחרי החדש". בנייתו החלה בתחילת 1930 לאחר פינוי הריסות הרובע והסתיימה כעבור שנתיים וחצי בשנת 1932. את עבודת הבנייה ביצעה חברת "הבונה", חברה לבנייה שהוקמה בשנת 1920 ובין בעליה נמנה יצחק ליב גולדברג. בהר כנען הוצבה מכונה לייצור חצץ, והחומרים הובאו לבניין באמצעות עגלות וחמורים.
להקמת הבניין היה גם שיקול ביטחוני-הגנתי והוא תוכנן כמבצר בטון שתפקידו לחסום את הכניסה לרובע היהודי במקרה של התקפה מהצד הערבי של העיר. תושבי העיר התנו את בנייתו בהעסקת פועלים יהודים מצפת והסביבה, תנאי שהופר מידי פעם על-מנת לזרז את השלמת הבניין"
"זר במראהו למרקם בתי העיר העתיקה"
מוסיפה עצמונה וקסמן שבתאי: "מבחינה אדריכלית בית אשת"ם הוא אחד המבנים הראשונים בארץ שנבנו בבטון בטכניקות הנדסיות מתקדמות ב"סיגנון הבין לאומי" שהיה נפוץ בארץ באותן שנים, הבניין היה כאמור זר במראהו למרקם המיוחד של בתי העיר העתיקה והביקורות על חוסר התאמתו למרקם ולעיר מילאו את דפי העיתונות של אותה תקופה. בעיתון "דאר היום" נכתב: "המרכז המסחרי עומד להיגמר, 20 חנויות ועוד שוק ירקות ואין קונים חנויות. נשאלת השאלה האם צפת צריכה מרכז מסחרי כזה"?
איתמר בן אב"י כותב בדואר היום מאמר "על "העוון הצפתי", וטוען כי "צריך להוקיע מעשה נורא זה, כמעט מחפיר... "הבניין חזק ויפה אבל המקום אינו מתאים, המקום יוצא דופן, רק מוח של יהודים גלותיים שהתרחקו מאדמתם... יכלו לבחור מקום לבנות בניין כזה... הקרן השקיעה 24,000 לא"י ועננת מוות שוכנת על פני הרובע העלוב הזה" ועוד ועוד... התועלת הכלכלית שלה ציפו המוסדות הלאומיים עמדה ביחס הפוך לגודלו ולהשקעה הכספית שנדרשה לבנייתו. כבר עם סיום בנייתו נמנעו אנשי צפת להעביר אליו את הפעילות המסחרית, והחלו להעביר את הפעילות המסחרית לרחוב ירושלים של היום. תושבי צפת שרכושם נפגע במאורעות תרפ"ט ושבניין המרכז נבנה על אדמתם ובתיהם, תבעו את "קרן העזרה" ודרשו פיצויים תמורת רכושם. המשפט נמשך כשבע שנים ובסופו בית המשפט המחוזי בעיר פסק לטובתם.
בית קולנוע ומפעלים קטנים
בשנת 1945 נעשו ניסיונות ויוזמות על-ידי החברה לפיתוח צפת להחיות את הבניין ואפילו נפתח בית קולנוע בקומת המסד, שבידר יהודים וערבים. היה זה בית הקולנוע המקורה הראשון בעיר. הוא היה בבעלות משותפת של יהודי, ושותף נוסף ממוצא ערבי. המקרין היה ג'וני שכונה האיטלקי, שהגיע לצפת כעולה חדש. בשיאו, הוקרנו בו סרטים הוליוודיים וגם סרטים מצריים ולבנונים, עם גבור המתיחות בן יהודים לערבים נסגר בית הקולנוע.
בתקופת מלחמת העצמאות הוקמו על הבניין מספר עמדות מגן. אחת על מרפסת הבניין שצפתה על הצד הצפוני והדרומי ועוד כמה עמדות ירי, שנפרצו בקיר הדרומי של המבנה וצפו אל הרובע הערבי. הבניין ספג פגיעות רבות מירי שכוון מהרובע הערבי. וכאמור סימני פגיעות קליעי הכדורים הפגזים בקירותיו נותרו עד היום, עדות אילמת למה שהתרחש כאן לפני יותר מ-70 שנים.
בשנת 1947 נפתח במבנה "מפעל אריגי צפת", שאת נולי האריגה הביאו מארצות הברית. אחריו נפתחו מפעל "אשת"ם" (אש תעשיות מתכת) לייצור פרימוסים ומוצרי פח נוספים, בית חרושת לעטים נובעים, בית חרושת לעפרונות "עפרה" לעפרונות שלא כתבו, ובית מלאכה למזכרות ותשמישי קדושה בעבודת יד. חלק מהמפעלים פעלו במקום עד שנות ה-50. בשנות השמונים שימש המקום כמרכז לאמנות אתיופית, בהשתתפות עולי אתיופיה שהגיעו לעיר. לאחר מכן חדריו הושכרו לבתי מלאכה קטנים ומחסנים.
"בעל חשיבות ביטחונית במצור ובקרב על צפת"
עצמונה שבתאי וקסמן טוענת כי "לבניין בית אשת"ם הייתה חשיבות ביטחונית מכרעת במצור ובקרב על צפת. בהיותו מבנה חזק וגדול המוצב בחזית, מול הרובע הערבי, והיה ברור כי נפילתו תביא לנפילת הרובע. הבניין מהווה עדות לאירועים היסטוריים בצפת שהשפיעו על חיי התושבים ומסמל את עמידתם האיתנה של אנשי צפת במלחמת העצמאות, ועד היום מקפידים לשמור על סימני הפגיעות מההפגזות. במלחמת תש"ח נפל גדעון איילון מפקד בפלמ"ח, ובעמדת אשת"ם נפל לוחם בן צפת פרג' יהושע אוחנה שעל שמו נקרא שוקי יהושע אוחנה ראש העיר המכהן היום".
בעל ערך היסטורי ואדריכלי וראוי לשימור
מבנה בית אשת"ם הוכרז כמבנה לשימור. פעילת השימור עצמונה שבתאי וקסמן מציינת כי המבנה מסמל עמידתם של אנשי צפת וגבורת מגיניה במלחמת השחרור ומלבד ערכו ההיסטורי לבניין יש גם חשיבות אדריכלית כאחד ממבני הבטון הגדולים הראשונים בארץ, שבבנייתו שולבו "קורות מרחפות" בקומת המסד, והוא בהחלט ראוי לשימור.
כותבת עצמונה: "מבנה המרכז המסחרי הישן בית אשת"ם עומד בקריטריונים לשימור מבנים, נכלל בתוכנית מתאר ארצית אתרי מלחמת העצמאות (תמ"א/21). לבניין הוכן תיק תיעוד על-ידי אילן מזרחי בן צפת. לפני שנים אחדות הוגשה לראש העיר תוכנית כוללת שנעשתה על-ידי קבוצה של אדריכלי שימור מתחומים שונים, שהציעה להפוך את המבנה למרכז מבקרים שיציג בחדריו את ההיסטוריה של צפת באמצעים חדשניים, בדומה לערים היסטוריות בארץ ובעולם. עצמונה מקווה שהתוכנית אכן תצא לפועל וימצאו תקציבים לשימורו ו"נוכל לומר שמעז יצא מתוק".
