מבט היסטורי ולקחיו עמו
הניסיון לנצח במלחמה באמצעות הפצצות מסיביות מהאוויר, החל במלחמת העולם השנייה. הרעיון התבסס על התפיסה שהפצצות כבדות מהאוויר יגרמו לחורבן פיזי של תשתיות אזרחיות שיוביל להתמוטטות פסיכולוגית של האוכלוסייה האזרחית, שתוביל לכאוס ולמשבר טוטאלי בארץ המותקפת, עד כדי כניעה.
הפיקוד הצבאי הבריטי ראה באפשרות של חורבן לונדון כאיום קיומי על בריטניה כולה.
וינסטון צ'רצ'יל אמר: "לונדון מהווה את המטרה הגדולה ביותר בעולם, מעין פרה שמנה עצומה שנקשרה על-מנת למשוך את חיות הטרף"
1. מובן שחיות הטרף היו
אדולף היטלר ומכונת המלחמה שלו, ואם האוכלוסייה הבריטית תישבר תחת אימת מטוסי הקרב שלו, יביא הדבר לקיצה של האומה.
בשבת ה-7 לספטמבר 1940, חצו 348 מטוסי הפצצה גרמנים ב"בליץ" ותקפו את לונדון. במרוצת 9 החודשים הבאים הוטלו מעל ל-80,000 פצצות על לונדון, שכונות שלמות נמחקו ולמעלה מ-40,000 אנשים איבדו את חייהם.
האם בריטניה התמוטטה? האם קרה חורבן נפשי? האם נוצרו מיליוני קורבנות טראומה כפי שהמומחים הזהירו? באופן מוזר לא היו כאלה. כמובן שהיה עצב וזעם, היה אבל נורא על היקירים שאיבדו את חייהם, אבל המחלקות הפסיכיאטריות נותרו ריקות.
באופן מוזר, בהתחשב בראיות, המומחים הצבאיים בבריטניה עדיין אימצו את הרעיון שניתן לשבור רוחו של העם באמצעות פצצות. לטענתם, נכון זה לא עבד על הבריטים, כי הבריטים הם עם מיוחד ואין כמוהו בתבל, וההמלצה לצ'רצ'יל הייתה: "יש לפגוע ב-58 הערים הגרמניות המרכזיות. כמעט שאין ספק שהדבר ישבור את רוחו של העם הגרמני"
2.
צ'רצ'יל נתן את האות ושמי גרמניה הפכו לתופת. לבסוף כשההפצצות הסתיימו, מספר הקורבנות היה גדול פי עשרה מאשר בתום ה"בליץ". בלילה אחד בדרזדן נהרגו יותר אזרחים מאשר בכל תקופת המלחמה בלונדון. למעלה ממחצית ערי גרמניה הוחרבו.
כוח עמידה
האם ההפצצות השיגו את מטרתן? זמן קצר אחרי כניעת גרמניה במאי 1945, ביקר צוות כלכלנים של בעלות הברית במדינה המובסת, משרד ההגנה האמריקני הטיל עליהם לחקור את השפעת ההפצצות. יותר מכל, ביקשו האמריקנים לדעת אם הטקטיקה הזו היא דרך טובה לנצח במלחמות.
ממצאי המדענים היו חד-משמעיים: הפצצות האזרחים היו כישלון מוחלט. התוודה אחד הכלכלנים האמריקנים: "נתקלנו באחת התפיסות השגויות הגדולות של המלחמה, אם לא הגדולה מכולן"
3.
גם ההפצצות הכבדות של האמריקנים ביפן, שבמשך חצי שנה כתשו 67 ערים ביפן כולל טוקיו וגרמו למאות אלפי הרוגים לא שברו את רוחו של העם היפני. תבוסת הצבא היפני באוקיאנוס השקט והטלת פצצות האטום על הירושימה ב-6 לאוגוסט 1945 ונגסקי ב-9 לאוגוסט 1945, שגרמו למותם של כ-250 אלף אזרחים הם שהובילו להכרזת הכניעה על-ידי קיסר יפן הירוהיטו ב15 לאוגוסט 1945.
כמה מוזר! כעבור 25 שנה, כוחות ארצות הברית הטילו על ויטנאם עוצמת אש גדולה פי שלושה מכל מה שהטילו בכל מלחמת העולם השנייה
4, בפעם הזו הכישלון מהדהד אף יותר. גם כשהראיות מונחות לנגד עינינו, אנחנו מצליחים איכשהו להתכחש להן. עד היום ישנם רבים המשוכנעים שניתן לייחס את כוח העמידה של העם הבריטי בזמן ה"בליץ" לתכונה בריטית ייחודית. אבל היא לא ייחודית לבריטים היא אוניברסלית.
להערכתי, צה"ל לא הפנים את לקחי הצבאות הזרים וגם לא הפיק לקחים מכל המבצעים בעזה, גם הדרג המדיני לא למד את הלקחים. במבצע צוק איתן 8 יולי - 26 אוגוסט 2014, מנתוני צהל יוצא:
שצה"ל פגע מהאוויר ב-10,590 מבנים, מהם 4,024 נהרסו כליל, 32 מנהרות נהרסו. ולדברי
בני גנץ שהיה רמטכ"ל ב"צוק איתן" 1,364 מחבלים נהרגו. הסיכום המלא של מבצע "שומר חומות" עדיין לא פורסם, אני בטוח שההרס היה גדול יותר, אבל האוכלוסייה בעזה יצאה גם הפעם, בקריאות שמחה וניצחון.
חייבים לנתח את התוצאות וללמוד את הלקחים (כולל ההיסטוריים) כדי להגיע למסקנות ולגיבוש אסטרטגיה מנצחת.
