השרה מרב מיכאלי חרתה בעבר על דגלה הפוליטי את סמל השלום ואת המאבק נגד המשך הלוחמה באזורנו, על-ידי הסכמי שלום צודקים עם הפלשתינים. כמובן שהרמת דגל השלום מחייבת גם את המלחמה בהמשך החימוש הישראלי, ובמיוחד בהפסקת הספקת צעירים וצעירות מישראל כחיילי מרחץ הדמים שמתקיים בארץ ישראל מימי המנדט הבריטי בכלל, והקמת מדינת ישראל בפרט.
אבל לגב' מיכאלי, כיום יו"ר מפלגת העבודה, יש גם סדר עקדיפויות רעיוניות שקודמות מסתמא לתהליך השלום. זה מתחיל ב"פמניזם" פראי שמשבש את הלשון העברית הציונית וממשיך באנטי דתיות ליהדות, באופן קיצוני ופוגעני. מסתבר שעניין "הפמיניזם" של גב' מיכאלי, כפי שהועלה בשבוע שעבר בישיבת ממשלה, מול שר הביטחון, בני גנץ, גם שינה את תפיסתה הפוליטית משלום לאקטיביזם מלחמתי קיצוני.
"שוויון נשים" גם בקרב החללים
הגב' מיכאלי מסתבר איננה רק כפרעה - שרצה להשמיד את הזכרים בעם ישראל, אלא כלבן הארמי שרצה לעקור הכול: בנים ובנות. כאשר גנץ דיבר על התפקידים בצבא מיד זעקה הגב' מיכאלי חמס וטענה כי הנשים הצעירות בישראל אינן מספיק מגויסות לתפקידי לוחמה כמו הגברים למשל. היא טענה שבכול תפקידי הלחימה הללו - קשים כשיהיו, חייבות להשתבץ גם נשים, ושווה בשווה.
בשאלה אם הדבר מועיל לאישה המתגייסת ואם הדבר ריאלי בכלל פיסית היא לא נגעה. העיקר שיהיה שוויון בקרב הלוחמים והלוחמות במרחץ הדמים הזה. פמיניסטית אמיתית - שהשלום באמת הוא בראש מאווייה, הייתה יוצאת חצץ נגד המצב הבלתי נסבל שבמשך כל שנות קיומה של המדינה הפך מחיר הדמים של צעירים וצעירות לעובדה עצובה שאיש איננו מהרהר עלייה, ואילו הסכמי השלום עם הפלשתינים רק מתרחקים.
אבל הגב מיכאלי מוסיפה חטא על פשע ומבקשת לצרף למרחץ הדמים הזה עוד ועוד נשים וצעירות אומללות שתגויסנה לא פעם בניגוד לרצונן, ואולי תהיינה, חס ושלום, גם קורבנות האונס של המלחמות הבאות. מעניין כיצד ח"כ איסתאם מרעוונה - חברתה למפלגה של מיכאלי, יושבת בשקט על ההתלהמות הזו, של מיכאלי, שתביא יותר ויותר נשים ישראליות לשדה הקרב מול אחייה הערבים של מרעוונה... כנראה שה"פמניזם" של מרעוונה דוגל בשוויון המתים בין גברים לנשים, גם כשהוא נגד האינטרס הנשי.
זהו הפמניזם הלאומני והמיליטריסטי של מרב מיכאלי שלא היה מבייש שום ח"כית לאומנית מהימין החילוני הישראלי. עוד פרדוקס רעיוני בממשלת הצו'לנט ו"השינוי" של ימין-שמאל, רק חול וחול.
