בשנים האחרונות נוספו בעיות חדשות שתרמו להידרדרות הכלכלה, בראש ובראשונה גל של כמיליון פליטים סוריים שברחו ללבנון במהלך מלחמת האזרחים בסוריה מאז 2011. רובם לא שבו למולדתם, חיים בבקעת הלבנון ומהווים נטל עצום על כלכלתה של לבנון. ב-2019 הטילה ארה"ב, בנוסף לעיצומים על אירן, גם צעדים כלכליים נגד חיזבאללה ובנקים הקשורים לארגון בלבנון. בשנה החולפת הוסיף נגיף הקורונה מהלומה נוספת לכלכלת לבנון, והביא לגל נוסף של אבטלה בקרב הצעירים. הפיצוץ בנמל ביירות באוגוסט 2020 בו נהרגו 207 איש תרם משמעותית להחרפת המשבר. דרך הנמל עברו 70% מהסחורות המגיעות למדינה. אחרי הפיצוץ התפטרה ממשלת דיאב.
יש חיזבאללה אין השקעות
מאז הנסיגה של הצבא הסורי מארץ הארזים ב-2005, בעקבות רצח ראש הממשלה רפיק אל-חרירי (אחרי שנשיא סוריה הואשם ברציחתו), התפנתה הזירה הלבנונית לחלוטין להשפעה האירנית. הדבר התבטא בהתחזקות אחיזתו של חיזבאללה במנגנוני השלטון ובחופש פעולתו במדינה.
בעולם הערבי מכונה שטח השליטה של חיזבאללה כ"א-דֻוַּיְלַה" (המדינונת), מדינה בתוך מדינה. כתוצאה מכך הפסיקו מדינות המפרץ וסעודיה את הסיוע ללבנון. ארצות הנפט העשירות אינן משקיעות בלבנון הנתונה לשלטון חיזבאללה כשם שהן אינן משקיעות בסוריה שבשלטון אסד.
ההשתלטות האירנית על לבנון היא גם סיבה מרכזית לבריחתם של המשקיעים. היעדר השקעות ובריחת בעלי ההון משפיעים ישירות על מצבם של הבנקים בלבנון, הנאלצים להגביל את אפשרות המשיכה וסובלים מבעיה של נזילות כספים. חלקם אף נסגרו בתקופת המחאות. משבר הבנקים מורגש בירידת ערך המטבע והתייקרות המוצרים. לשם השוואה: בשנות ה-90, דולר היה שווה 3 לירות לבנוניות וכיום 1,500 (ובשוק השחור 6,000).
האבטלה גואה והגיעה עוד לפני הקורונה ל-40% בקרב הצעירים. בשנה שעברה עלתה האינפלציה ב-60% והמדינה שרויה בחובות עתק ללא יכולת להחזירם ודירוג האשראי של לבנון יורד בהתמדה.
מדינות אירופה המעוניינות לסייע ללבנון, בראשן צרפת, מעמידות תנאים לסיוע זה: עריכת רפורמות בכלכלה, שקיפות והסכמה להצבת פיקוח בינלאומי על ביצועם. אולם חיזבאללה מתנגד לתנאים אלה ורואה בהם ניסיון להתערב בענייניה הפנימיים של לבנון.
