הם מעולם לא יצאו מחיינו, כל כך התאוונו לחשוב שהכנענו אותם, שהכרענו אותם, שמעתה ועד עולם יניפו את נס זכויות האדם, את דגל הדמוקרטיה, את הצדק, החרות וכבוד האדם, החינוך מחדש. היה לנו ברור שהצליח מעל למצופה.
היינו בטוחים שהם נטשו את המערות והשתלבו בציוויליזציה, ראינו בהם אנשים אחרים, חביבים, בוחרים בחיים. ארזנו את המטלטלים, נפרדנו, כך בחטף, ללא הכנה מספקת, מוקדמת. אנו אוהבים פרידות שכאלה, והמראנו לעבר עולם שכולו טוב מביטים ממעל באלו שהיו תלויים בנו, כעת תלויים במטוסנו ועוד רגע קט יהיו תלויים בשם האל הטוב והרחמן בכיכר העיר החדשה ישנה.
האמריקנים שוב ברחו, שוב הותירו אדמה חרוכה, שוב הותירו את בני בריתם מושפלים, חרדים לגורלם המר הצפוי להם, שוב בגדו באמונם של מי שחלקו עימם עשרים שנות שותפות.
העולם מביט בהשתאות במעצמה הגדולה המוכיחה שאסור לסמוך עליה, שאין להסתמא ממילים יפות, מחיוכים ממגנטים ומליטופים שובים. המעצמה שהותירה מדינה שבטחה בה חסרת מגן, שהפקירה את אזרחי אפגניסטן לגורלם הרע בידי ארגון הטאליבן שלא היה צריך לירות יותר מידי כדורים כדי לכבוש את המדינה מחדש ולהחיל את חוקי השריעה על האנשים שכבר חלמו על חופש וטעמו טעמה של חרות ושוויון.
ארצות הברית המעצמה החזקה בעולם, זו המבקשת לחבק את אירן, העושה נעים בגו של העולם החדש-ישן האכזר והאנטי דמוקרטי, לא חסה על מיליוני אפגנים שחייהם נותרו תלויים מנגד. ארצות הברית החדשה של הפרוגרסיביים אמרה לעולם במעשיה באפגניסטן שהנאמנות אינה משתלמת, שהביטחון בהסתמכות עליה היא משענת קנה רצוץ, ושעם עם לגורלו.
התמונות הקשות מאפגניסטן שנכבשה בין ערב סתמי, ללא מאבק אך תוך שינוי מהותי של ערכים ואמונות, החזירה את המדינה האיסלאמית שנות דור לאחור. האזרחים ששמו מבטחם באמריקנים הושלכו בשולי דרך המילוט. מעתה יחזרו לחיות במשטר דיכוי אלים, אכזרי, חשוך ופרימיטיבי, כמו אז כשנשלפו מהמערות בהרי אפגניסטן. אוסמה בן-לאדן הטרוריסט שחגג את נפילת מגדלי התאומים, שילם בחייו אך רוחו חיה, אמונתו נושמת, ערכיו בועטים.
העולם שותק ומחריש מול הבגידה האמריקנית הגדולה. המדינות בציר הרשע מבינות שתם עידן היות ארה"ב מעצמה אשר ניתן לחשוש ממנה, להישען עליה או לחסות בצילה, אירן מברכת, לבנון מנשקת, עזה מוחאת כפיים, טורקיה מריעה, בתימן רוקדים, והנשיא האמריקני אומר אל מול פני האומה כי אחרי חיסולו של בן-לאדן הושלמה המשימה רק שזה אירע לפני עשור.
לטרגדיה האמריקנית באפגניסטן ללא ספק יש השלכות עולמיות גם ביחס לציפיות של מדינת ישראל 'מידידתה הגדולה'. האמריקנים הוכיחו כי תפקיד מר מוסר העולמי וגברת תיקון עולם כבר אינו מושג קדוש ואף יותר מכך. מדינת ישראל חייבת לשנות את האסטרטגיה בהבינה כי את המאבק מול אירן לא יעשו אמריקה וגם לא מדינות אירופה, ישראל תהייה חייבת לסמוך על עצמה בלבד, הוא הדין ביחס לשליטת אירן בסוריה, בתימן, בלבנון ובעזה וביהודה ושומרון.
הסבלנות השתלמה, מלך השכונה התעייף מתפקיד שוטר העולם, זרק את תפקידו כמתקן העולם, עכשיו תנו לו להיאבק קצת בארבע דירות בבעלות של יהודים על-פי בג"ץ בשכונת שמעון הצדיק ושמיליוני אפגנים יקברו במערות החושך, ירמסו תחת גלגלי השריעה ויתלו על דפני מטוסים אמריקנים כדי ליפול מגובה רב אל מותם. בן-לאדן חוסל ומורשתו התעוררה לחיים.
