כמו שלא הייתה סיעתא דשמיא אחרי שהפגישה בין ביידן לבנט נדחתה ביום כך אין סיעתא דפלשתיניא אחרי שהאישור לסיוע כיפת ברזל נדחה בשני ימים. כל פונדמנטליסט בעל אג'נדה רואה התחלתא דגאולה בכל סימן, אבל המציאות הרבה יותר מורכבת מזה. כל העולם כמרקחה אחרי שכמה חברות בית הנבחרים האמריקני הצליחו לדחות קצת את האישור והם רואים בזה התחלת הסוף של הכיבוש, הקמת הבית השלישי לפלשתינים (אחרי ירדן ועזה) ואם "ירצה השם" יקום גם הבית הרביעי עם זכות השיבה ויבוא הקץ ליישות הגזענית הקולוניאליסטית הציונית.
אז קודם כל אסור לראות את קומץ חברות הקונגרס "הפרוגרסיביות" כמכתיבות את המדיניות האמריקנית. אבל הן לא עשויות מקשה אחת וניתן למצוא מהלכים ללב רובן, זה רק עניין של הסברה, השתחררות מדעות קדומות, הצגת האמת המורכבת על כל גווניה והשתחררות מסטריאוטיפים. מקובל לחשוב כיום ששחור הוא טוב ולבן הוא רע ומתעלמים מאחוזי הפשע והביזה הגבוהים אצל השחורים פי כמה מאצל הלבנים. מתיישב לבן רע ויליד אפריקני טוב ומתעלמים מהחורבן שהביאו האפריקנים לרוב המדינות שהשתחררו מהעול הקולוניאליסטי לרבות דרום אפריקה עם מלחמות, שחיתות ודיקטטורות. נוצרי רע, קל וחומר יהודי, ומוסלמי טוב, ומתעלמים מכך שכמעט כל הטרור בעולם מעשה ידי מוסלמים שפוגעים בראש וראשונה באחיהם. אם כבר סטריאוטיפים אני מוכן לקבל רק אחד - שפונדמנטליזם, מפלגות "יש עבר", ודת קיצונית זה רע וראש פתוח בלי דעות קדומות הוא טוב.
מניסיוני אני יודע שניתן לשנות דעות קדומות של כמעט כל אחד, גם אנטישמים, כאשר "כמה מחבריי הטובים" היו בעברם אנטישמים שהוכחתי להם בדוגמה אישית שהסטיריאוטיפים שלהם מוטעים והצלחתי לעורר אמון בלא מעט אנשי עסקים אנטישמים כשמצאתי מסילות לליבותיהם בתרבות וערכים אחרים משותפים. כך גם עשיתי שותפויות עסקיות עם ערבים, מיטב הסטודנטים שלי היו פלשתינים (וגם חובלים...), והיו לי חברים בני נאצים שהפכו לאוהבי ישראל אחרי היכרותנו, שהתארחו אצלנו ב"סדר" והרגישו בבית בישראל, כשאבותיהם מתהפכים בקיברם. שלא לדבר שהערב פולקלור הכי מוצלח באינסאד היה הערב המשותף ישראלי-ערבי על הווי מזרח תיכון.
דבר אחד מקומם הוא הצביעות והעלייהום על האנדרדוגס/ישראל. לא מעט מחברות וחברי הקונגרס (תשעה בסך-הכל לעומת למעלה מארבע מאות בעד) שדחו את אישור הסיוע ביומיים עושים זאת משיקולים אלקטוראליים. לא ברור לי כלל על מה יצאה קיצפה של אילהן עומר הסומלית שנולדה במדינה הנוראית ביותר בתבל בתחתית הסולם בדירוג המדינות בכל אמות המידה, יותר גרועה מסוריה, דווקא על ישראל. CHARITY BEGINS AT HOME וקודם תתקן את דרכיהן של מאה ושישים המדינות שהן גרועות מישראל במדד האתיקה ובשאר המדדים. אבל אולי היא מקנאה בהצלחת ישראל והיהודים, וכבר אמרתי שוב ושוב שהקנאה הוא הרגש הכי חזק במין האנושי.
אין לי שום טענות לראשידה טלאייב שבאה ממשפחה פלשתינית מהגדה, היא היחידה שיש לה זכות להרים קולה נגד הסיוע לישראל, אבל אם כבר שמה ראשידה (צדקת בערבית) אולי תעשה קצת צדק עם מדינת מוצאה המונהגת על-ידי מנהיגים מושחתים מאין כמותם מאבו מאזן מכחיש השואה, ערפאת שגנב ארבעה מיליארד דולר מעמו, ומנהיגי החמאס שגונבים את כספי הסיוע כשוחד, לחפירת מנהרות ובניית רקטות כי אל-אקצה בסכנה. חברי בית הנבחרים השחורים שמצביעים נגד ישראל ולא אוהבים גדולים של יהודים שכחו אולי שבראש התנועות שתמכו בשוויון זכויות לשחורים בארצות הברית ובדרום אפריקה היו דווקא יהודים. ואין לי כל בעיה עם אלכסנדריה אוקסיו קורטז מהורים פורטוריקנים שנמנעה לבסוף כי יש לה שאיפות לכבוש את הקול היהודי בניו-יורק, ומי שהעלה על נס את דיכוי הפורטוריקנים היה בין היתר ליאונרד ברנשטיין הציוני החם במחזמר "סיפור הפרברים".
ערד ניר אולי חוזר בכל שני משפטים כמו מנטרה שצפוי אסון נוראי בשל הכיבוש (כאילו שיש מישהו בישראל שרוצה בכיבוש של עם זר אבל ראינו מה היו תוצאות הפסקת הכיבוש באוסלו וברצועת עזה), גרשוני אולי כותב בציורי המופת שלו שהבעיה של הציור ושל הספרות ושל התיאטרון ושל הקולנוע היא הבעיה הפלשתינית, אבל אני מצפה מאנשים משכילים ונבונים כמו האינטליגנציה השמאלנית בישראל ותשעת "הסוררים" בבית הנבחרים, שיתעשתו ויראו כמו חברי מרצ שיש עוד אי-אלה בעיות חשובות ביותר גם בישראל וגם בארצות הברית. וברגע שמנהיגי הפלשתינים יכירו בחזון "שתי מדינות לשני עמים" שמשמעותו מדינה יהודית ומדינה פלשתינית, שכוללת את ירדן בה 80% פלשתינים שתיקלוט בזכות השיבה את הפליטים, תיפתר גם הבעיה הפלשתינית.