דניאל לפין, המחזאי שפרץ לתודעה עם הצגת "כולם היו בני חוץ מנעמי" מגיע בהפקת תיאטרון בית לסין לשיא חדש. סיפור מאוד לא רגיל, חורג מהמציאות הבנאלית, מרענן את התודעה ואת תוכן ההצגות הרגיל. אהבה בין שני צעירים עם רקע מסובך, המתגלה רק כשהם מחליטים להתחתן, פוערת את הסודות שהשניים כמסו איש מרעותו. כל גילוי וחשיפה מגלגלים אותנו עוד יותר מצחוק, והביצוע הכה מושלם ומתוזמן נפלא של השחקנים – יוצר לנו חוויה שכיף לחוות. ובימים טרופים אלה, שהיושבים בראש מטריפים אותנו ו"מכילים" את המתים מהמגיפה, כאן על הבמה פורחת הקומדיה ומנצחת בגדול. שחקני הפוליטיקה הבזויה פושטים את הרגל למול הביצוע הכה מבריק של להקת השחקנים, ויתרה מכך – עבודת היוצרים המושלמת. כי אלה מפליאים את הקהל וכובשים אותו כליל, בקליק אחד. להצגה זו אין גיבור אחד. יש חתן, אודי רוטשילד החביב, כלתו המיועדת – מירב פלדמן הכובשת בחן ובקסם האישי המתוק, אימא שלה – אורנה רוטברג כאשת הרב, שמגיע לה פרס על ביצועיה בכלל וכאן בפרט; אבי הכלה, הרב (יובל בנאי המרשים בנוכחותו ובכנותו) שמגיע לתוך הבלילה כשכולם כבר יודעים את הסודות, בעוד עליו הם נוחתים בהלם; והבונבון שבחבורה: ארבעת האימהות של החתן: שתים ביולוגיות – עדי גילת המרשימה בהקרינה ביטחון ושליטה במצב, שירי גדני הכה מלבבת למרות המשקפיים העבים והסתרת שיערה הבלונדי השופע, ושברקע העשיר שלה דמויות קומיות שהפכו לחלק מקאלט, כמו ב"פולישוק"), נעמה אמית המפליאה כקומיקאית נאמבר 1 ומזכירה את השטיקים של רבקלה מיכאלי, ועוד יותר טוב, ומהווה את שיא הקומיות בהצגה זו.