בפרשת "ויצא" בפרקים כ"ט-ל' אנחנו מתוודעים להולדת אחד עשר ילדים ליעקב מרעיותיו לאה ורחל ושתי השפחות בלהה וזלפה. על הולדת הילד השנים עשר, בנימין, נקרא בפרשת "וישלח" בשבוע הבא. בניו של יעקב הם למעשה האבות לשנים עשר שבטי ישראל, שהתאחדו לממלכה אחת בשנים 1010 עד 930 לפני הספירה בתקופת שמונים שנות מלכות דוד ושלמה. לצערי, הבת שנולדה, דינה, אינה זוכה למה שזכו הבנים - להיות אבות לשבטים. מצער, שיש רק אבות לשבטים ואין אם לשבטים כדוגמת דינה.
בשנת 930 לפני הספירה הממלכה המאוחדת התפלגה לשתי ממלכות - ממלכת יהודה, שכללה את השבטים יהודה ובנימין וממלכת ישראל הצפונית, שכללה את יתר השבטים. בשנת 721 לפני הספירה אבדו לנו עקבות כל עשרת השבטים, כאשר ממלכת אשור הגלתה מארץ ישראל את תושבי ממלכת ישראל הצפונית.
לפי המסורת נותרו היום רק צאצאי שבט יהודה, שבט בנימין וחלקים של שבט לוי, שלא הייתה לו נחלה ובני שבט לוי עקב תפקידיהם התפזרו בין השבטים. חכמינו זיכרונם לברכה השקיעו עמל רב לפתרון השאלה לאן נעלמו בני עשרת שבטי הצפון. על-פי המסורת התלמודית בני עשרת שבטי הצפון מקיימים חיים מעבר לנהר המופלא סמבטיון, שעל מיקומו הגאוגרפי המדויק אין לנו מידע.
המיתוסים בדבר עשרת השבטים נפוצים מאוד בספרות הכלל עולמית ובהרחבה רבה מקבלים ביטוי בספרות היהודית: במדרש, בפיוט, באגדות חסידים רבות, במשנה, בגמרא, בתשובות לשאלות הלכתיות ובמקומות נוספים רבים.
בקוראי את פרשת השבוע, המציינת את הולדת ילדי יעקב מנשותיו לאה ורחל והשפחות בלהה וזלפה אני מוצא עצמי חושב על גורל צאצאי הילדים של יעקב, שאיננו יודעים עד היום בוודאות מה עלה בגורלם אחרי החורבן של ממלכת הצפון בשנת 721 לפני הספירה. ובהרהורי אני מבקש לשתף את קוראי, כי נראה לי שחשוב שנעשה כל מה שנדרש כדי לחשוף בוודאות מה עלה בגורלם.
אני אישית נתקלתי בשנים בהן עבדתי בעבודה חינוכית בצ'ילה במפגש מרגש בדרום צ'ילה על-יד עיר הנמל פורטומונד בקהילה הטוענת, שהם בני עשרת שבטי הצפון. אודה, שהתפעלתי מידע היסטורי, שהאדם אתו שוחחתי ציטט בעל פה בספרדית ובאנגלית מספר מלכים ב' את פסוק ו' בפרק י"ז: "בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶך אָשׁוּר אֶת-שׁוֹמְרוֹן וַיִּגַל אֶת-יִשְׁרָאֵל אֲשוּרָה...". הוא גם ידע להביע בעל פה ובכאב רב את הסיבה לגלות עשרת שבטי הצפון לממלכת אשור, כפי שהסיבה מנוסחת באותו פרק בפסוק ז': וַיְהִִי כּי חָטְאוּ בְנֵי-יִשְׁרָאֵל לַיהֹוָה אֱלוֹהֵיהֶם... וַיִּירְאוּ אֱלוֹהִים אֲחֵרִים". וכן ידע לצטט בכאב רב את פסוק ט"ז: "וַיַּעַזְבוּ אֶת-כָּל-מִצְווֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם...". עקב כך הוגלו מאדמתם בארץ ישראל.
העיסוק במה עלה בגורלם של עשרת שבטי הצפון והיכן הם היום הביא אותי למחקרים המזהים את התושבים המקוריים של אמריקה, האינדיאנים, עם עשרת השבטים וחלקם נודד לעבר התושבים הראשונים בבריטניה. לעתים נראה, שמתערבבות משאלות לב ודמיון רומנטי עם שבבי עובדות בכל הקשור לזיהוי כיום של צאצאי שבטי ממלכת ישראל הצפונית. ניתן להתרגש מהסיפור על צאצאי עשרת השבטים ברומנסה העברית על אלכסנדר מוקדון.
ניתן להתרגש עוד יותר מספר המסעות של אלדד הדני במאה התשיעית, הטוען ששבט דן כבר עזב את ארץ ישראל מאתים שנה לפני החורבן, כאשר בשנת 930 לפני הספירה החל הפילוג בין ממלכת יהודה בראשות רחבעם בן שלמה ובין ממלכת ישראל הצפונית בראשות ירבעם בן נבט. החשש של בני שבט דן ממלחמת אחים ומהמחיר היקר העלול לפקוד אותם, כשנחלת השבט נמצאת ממש על הגבול בין ממלכת יהודה ובין ממלכת ישראל, הניע אותם לעזוב את הארץ לעבר ארץ החווילה מעבר לנהר כוש ונהר הסמבטיון. והיכן הסמבטיון? נראה לי, שבימים בהם אנחנו קוראים את פרשת השבוע, יש מקום להעלות לסדר היום את המשאלה להתגייסות למחקר מעמיק - היכן נמצאים כיום צאצאי שבטי הצפון.
