הם רק רצו לטייל, לשאוף אוויר אחר, ליהנות מנופים מרהיבים, לחגוג את הניצחון המוגבל על הגל הרביעי, לאכול משהו טוב, לטעום משהו טוב ולהצטלם על-רקע ארמונות ואיים מרהיבים. בסך-הכל רצו לנוח מעמל יומם וליהנות מטיול נחמד, להעלות תמונות לרשת החברתית ולחזור עם מתנות לילדים ולנכדים.
והנה נטלי ומורדי אוקנין, אזרחים תמימים ממודיעין מצאו עצמם במרכזה של דרמה בה לא חשבו לקחת חלק. נהגי האוטובוס הפכו בין צילום למרגלים, סוכני מוסד מתוחכמים, אנשי ביון שלא במקרה גרים בעיר מודיעין.
בעודם נהנים ומתכננים לצלם את צילום שכיית החמדה הבאה בעת השייט בים נחטפו בני הזוג אוקנין על-ידי הכוחות הטורקיים לאחר שבתמימותם צילמו את הנופים ובהם ביתו של נשיא טורקיה, ארדואן.
טורקיה, היא המדינה שבה הדמוקרטיה היא המלצה עם תג מחיר צמוד של עשרות עיתונאים עצורים ומושתקים, הרפובליקה שבה יד הברזל של השלטון מכה ללא רחם באזרחים ובכל מי שחושב או מהרהר כנגד השלטון, מיני דיקטטורה, שמתחזה לדמוקרטיה בסגנון מדינות רבות במרחב של מדינת ישראל.
כתב האישום המופרך מאשים את בני הזוג אוקנין בריגול ובסיוע למעשה התקוממות. לא פחות. הצדק הטורקי והדמוקרטיה של הרפובליקה חטפה שני אזרחים ישראלים, לא יידעה את רשויות המדינה בישראל, ויצרה סיפור הזוי שבינו לבין המציאות נדמה כי מפריד רק כסאו הנמוך של השגריר הטורקי הנזוף או שמא רמת אמינות שהטרוריסטים על ספינת המרמרה הינם לוחמי חופש, חרות וצדק, או בכלל מנהיג הדמוקרטיה ארדואן המתסיס העולמי המבקש לראות בעצמו השולטן המגן על מסגד אל-אקצה מפני הציונים הכובשים ערלי הלב.
מה מוביל את הנשיא ארדואן לאשר חטיפת אזרחי מדינה ידידותית ללא שום סיבה הגיונית הנראית לעין. האם זה הצורך שלו בהישג מדיני מול מדינת ישראל אשר לדאבון ולמגינת הלב הוכיחה רמת לחיצות וסחיטה מהמפוארות במזרח התיכון, אלופה בהתנצלויות ובתשלומי עת לטרוריסטים טורקים אשר ניסו לפרוץ את המצור על עזה ולרצוח חיילי צה"ל, ולשלם מחירים כבדים על טרור שהופעל מצד אזרחיה של טורקיה.
האם הניסיון לייצר סיפור של שונא משותף לו ולאזרחיו על-מנת להסיט את דעת הציבור העולמי והטורקי מההתמודדות עם מחלתו ומצבו הרפואי הלוט בערפל?
ממשלת ישראל חייבת לפעול בנחישות וברגישות, לפעול לשחרור בני הזוג אוקנין מבלי לשלם כל מחיר, לא להיכנע לסחטנות הטורקית תוך דרישת מתן תשובות על עצם אופי המעשה המחפיר, האנטי דמוקרטי. בני הזוג אוקנין הם פיונים במשחק אנטי דמוקרטי של טורקיה, אסור להעניק לדיקטטורים המתחזים לדמוקרטים פרס על מעשה חטיפה זה.
תום עידן שלטון היחיד?
בלי קשר לארדואן ולדיקטטורה אותה הוא מנהל ביד רמה, בימים אלה מתרחש אירוע מרגש והיסטורי, אירוע אשר מזעזע את אמות הסיפים. המילה דמוקרטיה נשמעה לרגע במפלגה של ראש הממשלה החליפי, יאיר לפיד יו"ר ומייסד תנועת 'יש עתיד', המפלגה בה המילה דמוקרטיה הייתה מוצר נעלם, מפלגה בה יש מנהיג אחד עם דעה אחת ודיקטטורה אחת.
זאת לאחר עשור של דיקטטורה שלטונית, של איש אחד, על פיו יישק דבר, ברצותו ממנה ברצותו מסלק, ברצותו מחליף אידאולוגיות לפי השעה, ברצותו ממנה את המוסדות שייבחרו באופן 'דמוקרטי' את הוועידה אשר תבחר את יו"ר המפלגה בבחירות 'דמוקרטיות', תשאלו את עדי קול, עליזה לביא, שי פירון, עפר שלח והרשימה ארוכה.
כמה לא יהיה מפתיע. אפשר כבר לגלות עוד לפני הבחירות ליו"ר המפלגה. אני מהמר כי מי שייבחר לראשות המפלגה על-ידי האנשים שמונו על-ידי יאיר לפיד, יהיה יאיר לפיד אשר ככל הנראה גם ייבחר במספרים שבהם נבחר באשר אסד בסוריה.
דיקטטורה משפטית
ושוב ללא כל קשר לארדואן פועל בימים אלה שר המשפטים גדעון סער, בהובלת חוקי אנטי נתניהו, חוקים פרסונאליים אשר בכל דיקטטורה היו יכולים להתנאות ולהתגאות בהם. השר לענייני חקיקה, גדעון סער הגיש את חוק הגבלת הקדנציות של ראשי הממשלה בישראל למשך שמונה שנים בלבד. חוק אנטי דמוקרטי שאין לו אח ורע בשום מדינה דמוקרטית בעולם. חוק מיותר.
הרי השחיתות והריקבון יכולים להתקיים גם בשנה הרביעית של ראש הממשלה אשר אינו מחויב להמתין עד תום השנה השמינית כדי לפעול בשחיתות. האם חוק כזה יחול על נשיאי בית משפט העליון בו מכהנים לעיתים עשרים שנה, מבלי יכולת לפטר אותם אלא אם כן פעלו בשחיתות? מדוע שופטים שהציבור לא בחר בהם יכולים להישאר על כיסאם שלושים שנה, בעוד שראש ממשלה העומד בכל ארבע שנים לבחירות הציבור נדרשים על-פי החוק המוצע להגביל מראש.
חוק נוסף אנטי דמוקרטי בעליל אותו צפוי להגיש שר המשפטים גדעון סער הוא החוק הפרסונלי הקובע כי מועמד עם כתב אישום לא יוכל להתמודד לכנסת ובוודאי לא לראש הממשלה. חוק שנקבע באופן חד-משמעית למנוע את בחירתו של ראש הממשלה לשעבר בבנימין נתניהו אשר על-פי כל הסקרים לו התקיימו היום הבחירות היה זוכה עם מפלגת הליכוד בשלושים וחמישה מנדטים בעוד מפלגתם של שר המשפטים וראש הממשלה אינן עוברות את אחוז החסימה.
החוקים האנטי דמוקרטיים אותם מבקשים ראשי המפלגות בהן השלטון הינו שלטון יחיד ללא מיצרים, שלטון של איש אחד ואין בלתו, כמו במפלגות הקואליציה שבראשן עומדים יאיר לפיד, גדעון סער, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, בני גנץ, הינם חוקים שדגל שחור מתנוסס מעליהם לא רק בגלל הדמויות המעלות אותם אלא בעיקר בשל התהליך המייתר את נשמת אפה של הדמוקרטיה, בחירת ההנהגה על-ידי הציבור פעם בארבע שנים. האם ייתכן שמקדמי החוק אשר רובם בחרו את עצמם אינם יודעים כי דמוקרטיה הינה שלטון העם?