אדם נבון וממשל אחראי פועלים על-פי הכלל היהודי ש"תפסת מרובה - לא תפסת"
1. כך גם בעברית תקנית האימרה ש"כל דבר בעיתו". בעגה מדובר על "הרוג טורקי ותנוח"
2, ומקובל יותר הביטוי העממי "פרה פרה".
הממשלה יכולה לבחור לה כל אחד מארבעה ביטויים אלה, ובלבד שתפנים אותם. אי-אפשר להשיג הכל בעת ובעונה אחת. זה פשוטו כמשמעו ילדותי. הן לשלול את שיחות הגרעין עם אירן והן להכעיס את הממשל האמריקני והן לתבוע ממנו בנשימה אחת להקדים אספקת מטוסי תובלה ומודיעין לחיל האויר הנחוצים לתדלוק במקרה של תקיפה באירן;
והן לדרוש מארצות הברית ומידידי ישראל באירופה להשלים עם חריגות הבנייה בהתנחלויות מעל ומעבר לגושי ההתיישבות; והן להתנגד לסנקציות נגדם; והן לקבל סיוע כספי נרחב למדע הישראלי שחלקו מתבצע ממזרח לקו הירוק;
בעיקרו של דבר, ישראל במעמד של הזקנה באגדה שמקורה באחים גרים על "הדייג ודג הזהב". בגרות מדינית (כמו צבאית, חברתית ועסקית) מבוססת על היכולת לקבוע סדרי עדיפות באורח רציונלי ועל עוד כלל מהמורשת היהודית ש"לא עליך המלאכה לגמור". בנימין נתניהו, למשל, הבין זאת שנים רבות. הוא לא רצה לספח שטחים ביהודה ובשומרון.
בספרו התוסס של ברק רביד "השלום של טראמפ" (קראתי עד כה רק חלק ממנו) מובאת העובדה כי בשל אינטרסים אנוכיים במערכת הבחירות שינה בנימין נתניהו את טעמו. הוא טען כי דונלד טראמפ הביע נכונות לדון עימו בסיפוח חלק מהשטחים. אך אפילו הממשל הידידותי הזה לא יכול היה לסבול דברים אלה והודיע רשמית כי ביבי שיקר.
שליחו רון דרימר מחה ומיהר לבקש מהאמריקנים לא לייחס לביבי שקר. אבל הם זעמו, אז שיפסיק לשקר - השיבו לדרמר. ביבי הודח בבחירות, אבל רוחו מרחפת עדיין על פני התהום של הממשלה הנוכחית. גם נפתלי בנט חושש מפני ביקורת מימין, ורוצה לבלוע הכל. גם לשבש את העמדה המתונה מדי של ארצות הברית כלפי אירן וגם לקבל היתר לבנייה בתנופה ביהודה ובשומרון.
רק שמדיניות ה"הב הב", לקבל הכל, בבת אחת, כאן ועכשיו ברוחם של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר נידונה לכישלון. היא לעולם נידונה לכישלון. ממשלה אחראית קובעת מדיניות לפני שהיא יוצאת לגייס לה תומכים ברחבי העולם. עליה להחליט מה קודם למה. לא כפי שזה מתנהל עתה. כי הכלל הישן מן המאה ה-2 של "תפסת מרובה - לא תפסת" פעיל עדיין וומכשיל את מי שמתעלם ממנו. נפתלי בנט חייב לזכור כי כקודמו נתניהו הוא עלול לצאת קירח מכאן ומכאן.