לא פעם אני שומע את הביטוי " עתידם מאחוריהם " כאשר מתייחסים לחבריי, בני גילי (70 וקצת).
יותר ויותר אני נחשף לטיפשות שבאמירה זו. האם תאריך לידה קובע משהו לגבי יכולתו של אדם? מיותר מאשר הגדרה מטופשת אחת השתחררנו בשנים האחרונות, בעיקר מאלו של קביעת יכולות על-פי גזע, מין ועל-פי ארץ מוצא. רק הגיל נשאר. האם שיער לבן או התקרחות, רחמנא ליצלן, מקטינים יכולות?
ידידה קרובה ומוכשרת, ניצן פלדמן, כתבה משהו לרגל יום הולדתה ה-70: "תנו לי להפתיע אתכם: שיער לבן איננו מחסום בפני כשרון, יצירתיות ויכולת למידה! למה שלא תבחנו אותי על-פי פרמטרים רלוונטיים: ידע, ניסיון, כשרון, יכולת למידה, פתיחות, רגישות, גמישות מחשבתית"?
זאת ועוד, ממנה למדתי שמלבד העיוות הנורא הקשור לקצבאות נכות הרי שיש מוסדות במדינת ישראל ששמים מחסום בפני מבוגר (ביקשה להתקבל למסלול רגיל באוניברסיטה ונדחתה מטעמי גיל). העלייה בתוחלת החיים הופכת את מרבית אוכלוסיית העולם ל"מבוגרים" או בלשון שוק לא מכובסת "זקנים לא רלוונטיים".
אם חברה מתוקנת ומתקדמת אנחנו אזי ויתור על תרומת 40%-30% מהאוכלוסייה (ה"מבוגרים" אמרנו?) הוא מהלך לא נכון מוסרית וערכית ובעולמנו הקפיטליסטי גם רע כלכלית. אם ישנה גישה חברתית שכלכלה קודמת לכל ומספרים חשובים מערכים ברור שוויתור על המבוגרים המנוסים זו שגיאה כלכלית קולוסאלית.
בישראל, כפי שאני רוצה לראותה, ירגישו כולם בנוח בכל גיל, יכירו בערכם העצמי, יחושו רצויים, מוערכים, תורמים ונתרמים.
ומילה אחרונה לצעירים בינינו, אלו שמביטים לעתים במבט מלגלג על "הזקן הנדחף": ראשית זכרו והפנימו את מילותיה של אמי המנוחה: מי שלא רוצה להזדקן צריך למות צעיר". הצטרפו אלינו למאבק למניעת הדרה על-פי גיל צבע שיער ומספר הקמטים.
ולחבריי בני גילי אומר רק זאת: "עתידנו לפנינו. לניסיון שצברנו, לחוכמת החיים ולעמידה באתגרים שחווינו אין תחליף אצל צעיר גם אם איננו יודעים להקליד בסמרטפון בשתי הידיים במהירות וגם אם איננו מוסיפים את המילה "כאילו" בכל תיאור של מציאות אמתית ומדברים בעברית עילגת.
עתידנו, חבריי הטובים, כאמור עדיין לפנינו. זו אינה בושה להיאבק למען שינוי הגישה כלפינו. אנא הזכירו לכולם שבראש המעצמה הגדולה והחזקה בעולם עמדו ועומדים נשיאים בני 70 עם הרבה פלוס. במאבק הזה ננצח כי הצדק וההיגיון אתנו. אנחנו למודי קרבות וננצח גם בקרב על עתידנו בזכות החוכמה הניסיון שצברנו במהלך שנות חיינו.