אין חולקין על כך שהמלחמה שהתרגשה פתע על אוקראינה ועל העולם גרמה טלטלה גדולה. היא נפצה דעות ותפישות עולם בדבר יציבות השלום העולמי, היא הציפה על פני השטח בעיות ושאלות ברומו של העולם כמו:- · מה כוחן של בריתות בין עמים ומדינות בשעת מבחן? · מה מקומו של המינוח "עם לבדד ישכון"? · למה התנפצה האשליה שהטרגדיה שהתרחשה במאה ה-20 לא תשוב ותתרחש ("לעולם לא עוד")? · למה לשליט בודד הכוח לכפות על עמו ועל העולם כולו מלחמה? · האם הנשק הגרעיני הוא גורם מרתיע או גורם משתק? · מהו המשקל שיש לעוצמת הרוח ותחושת המסירות של אומה מול ארסנל נשק בלתי מוגבל כדי להכריע מלחמה? לבטח ישנן עוד שאלות כבדות משקל שלא ציינתי. איני מתיימר לטעון שיש לי את הידע להשיב על השאלות הללו ואולי אף לא על חלקן. עם זאת מוצא אני הכרח וחובה על כל אחד להטריח עצמו לעסוק בהן. המחשבה והעיסוק בהן חיזקו אצלי את המסקנה כי על מדינת ישראל לבנות את כוחה ולטפח את רוח העם כדי להגן על עצמו ביום פקודה. שום ברית חיצונית לא תועיל לנו באמת בעת צרה. יתרה מכך, אין מנוס מההבנה כי הזהות היהודית של ישראל תעצים את האיבה והבידוד שלנו בזמן מלחמה. כל זה מציף את השאלה שהציתה מחלוקות בתוכנו: כיצד עלינו לנהוג בפליטי המלחמה המתדפקים על שערינו? חטא גדול חוטאים הרבה מהמובילים ומהדהדים את המחלוקת בעיקר מקרב אנשי תקשורת ופוליטיקאים (חסרי אחריות). הם אינם טורחים ואף לא מוכנים לשקול את כל השיקולים והצדדים שמציבה שאלת הקליטה של הפליטים. אלא ממהרים לקרוא לפתוח את שערי המדינה לקליטת פליטים בלי בדיקה וללא הגבלה. בפיהם נימוקים שחוקים ובעיקר פופוליסטים: · אנחנו שעברנו את התכחשות העמים והמדינות בזמן מלחמה כיצד ננעל את שערינו בפני פליטים? · כיצד זה נסגור את לבנו ולא נגלה חמלה למראה פליטי מלחמה אומללים? · איה אופי וערכי מוסר אנו רוצים להנחיל לעמנו ולמדינתנו? · יש בהם אפילו כאלה המגייסים את תורת ישראל כדי לתמוך בעמדתם למרות שהם כופרים ובזים לה. קיצורו של דבר הם חותרים ודוחפים ל"מכירת חיסול" של המדינה היהודי. להם אין ערך למושגים כמו: "בית לאומי" לעם היהודי, מאזן דמוגרפי יהודי, אופיה היהודי מסורתי של המדינה, או "מדינת כל אזרחיה". קשה ומאכזב לראות את תופעת העדר "העדר השבוי", הראשון זועק: לא ייתכן שאנו ננעל את השערים בפניהם ומייד מצטרף העדר לתחרות פרועה מי יפרוץ את השערים יותר ומי יכה ויצלוב את השרה שקד. מול טענות רבות המשקל של מצדדי הקליטה ההמונית הנ"ל ניצבים שיקולים גורליים המחייבים את מקבלי ההחלטות. אנו מצפים שהם לא יושפעו מרעשים זמניים של אלו הרודפים אחרי הרייטינג והאהדה חסרת העומק ובסיס. אנו מצפים שינהגו כמו שנהג בן-גוריון באומרו "אני לא עושה את מה שהעם רוצה אלא את מה שהעם צריך". ובימים הללו אנו זקוקים לעשיית את מה שטוב למדינה ואת מה שהעם צריך "מחר" ולא את מה ש"מקהלת הרעשנים" דורשת. מבחינתנו בעיית הפליטים נוגעת בראש וראשונה לפליטים היהודים שנקלעו לגורל הידוע והצפוי מראש ש"אין ליהודי מקום מבטחים זולת בארץ ישראל". שומה עלינו לרתום את כל הכוחות והמשאבים כדי להכין בית, מקום עבודה ואמצעי קיום ראשוניים לקליטת היהודים שיתדפקו על שערינו מאוקראינה ומכל ארצות תבל אחרות. כל שקל שיופנה לקליטת פליטים שאינם יהודים יהיה על חשבונם. אין להירתע מכל המלעיזים הרואים את טובת השעה על פני המחר והעתיד, הרואים את מצוקת הפליט (והיא רבה וקשה) על פני טובת ישראל. די לנו מהכישלון שחווינו בקליטת "פליטי סודן, אריתריאה, דרפור" שאותם גורמים גייסו את בג"ץ והבטיחו לנו כי עם שוך הקרבות יחזרו לארצם/מולדתם. את הקושי (והוא אמיתי) בסגירת השערים בפני לא יהודים, יש לאזן בהעמדת האינטרס העליון שלנו בביצור המדינה כבית הלאומי לכל יהודי, לצד הידיעה כי לפליטי אוקראינה יש מפלט ופתרון הולם וטוב במדינות אירופה. קליטתם תאזן את "ההצפה" שהייתה להם מפליטי סוריה ואפריקה. לגרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד ומדינות סקנדינביה יש משאבים כלכליים, גאוגרפיים ודמוגרפיים לקלוט את כל הפליטים כמאמר האמרה "ולא נודעו כי באו אל קרבם". אני תקווה כי המתקפה חסרת הרסן והיושר על שרת הפנים לא תרפה את ידה ולא תסיט את מחשבתה להיכנע לכל מבקשי רעת העם והארץ.