העוזי כלי הנשק הראשי של צה"ל
בתחילה היו היסוסים ולבטים בצה"ל אם להזמין ולהכניס את תמ"ק העוזי לשירות ולצייד את לוחמי צהל בכלי נשק זה. בתחילת שנות ה-50 נמסר ה"עוזי" הראשון לצה"ל. הוא נכנס לשימוש בחטיבת הצנחנים ושימש אותה בהצלחה במבצע קדש ובקרבות עם הפדאיון ובפעולות תגמול. אנשי הצנחנים היו הראשונים שהפעילו אותו במבצע "חץ שחור" - פעולת תגמול שנערכה החל ב-28 בפברואר ועד 1 במרס 1955 ובה הותקף מחנה צבאי מצרי ברצועת עזה.
אט אט החל העוזי להיכנס לשירות יחידות צה"ל כשהוא מחליף את רובי הסטן והפך לכלי הנשק הראשי של צה"ל. ה"עוזי" התגלה כתת מקלע חדשני, קומפקטי, יעיל ונח לשימוש. וגם בעל חוזק ואמינות ובלאי נמוך גם לאחר שימוש רב בו. שמו של העוזי יצא למרחוק והצלחתו וחדשנותו העמידו את גל בשורה אחת עם גדולי מפתחי הנשק הקל במאה ה-20.
העוזי קנה לעצמו מוניטין של נשק אמין מאוד, בעל קצב אש מהיר, קל לתפעול וקל לתחזוקה. הוא אפשר ירי אוטומטי מלא בכלי קומפקטי וקטן מידות, הן דרך כוונות והן בירי מהמותן, ובכך היה אידיאלי לפעולות קומנדו. העוזי הוא בעל מנגנון הפעלה פשוט. מחסניתו נמצאת בתוך ידית האחיזה ומאפשרת טעינה מהירה. חסרונו העיקרי של העוזי היה הקנה הקצר שלו, שכתוצאה מכך העוזי היה מדויק רק בטווחי מרחק קצרים. כלי הנשק נחשף לציבור הרחב לראשונה כשהוצג במצעד צה"ל המסורתי של יום העצמאות שנת 1955 שנערך ב-27 באפריל 1955.
צל"ש הרמטכ"ל ופרס ביטחון ישראל
בשנת 1955 הוענק לעוזי גלס צל"ש הרמטכ"ל "על כושר המצאה צבאי" בנימוקים להענקת הצל"ש נאמר: "תת-המקלע "עוזי" אשר פותח בעיקר על-ידי הנ"ל (עוזי גלס א.א) וביוזמתו, עמד בהצלחה והצטיין בניסויי השוואה שנערכו בין כמה סוגי תת-מקלעים מהסוגים החדישים המצויים בצבאות זרים. תת-המקלע צוין לשבח בעיקר על עקרונות מבנהו ועל כושר פעולתו בתנאי קרקע ואקלים קשים".
בשנת 1958 הוענק לעוזי גל פרס ביטחון ישראל. על-ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, ובהמלצת הרמטכ"ל, משה דיין. גל אגב, היה הראשון לזכות בפרס יוקרתי זה. שמו של ה"עוזי "יצא למרחוק, הוא הפך לפופולרי בצבאות רבים ונמכר על-ידי התעשיה הצבאית שייצרה אותו במאות אלפי יחידות למדינות רבות. יצור העוזי במפעלי התעשיה הצבאית הכניס לקופת מדינת ישראל לאורך השנים מיליוני דולרים ושימש מקור תעסוקה למאות פועלים.
ב-1962 פורסם כי ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון סיפר בכנס עובדי מערכת הביטחון כי שומרי ראשו של נשיא צרפת דה גול צוידו בתתי מקלע ישראלים מדגם עוזי לאבטחתו של דה גול.
עוזי נפגש עם לוחמים כדי לשמוע על תיפקודו של העוזי
חייל שלחם במלחמת יום כיפור מספר לי כי עוזי גל שהיה קפדן ובעל יושרה ניפגש עם לוחמים כדי לשמוע מקרוב על תפקודו של העוזי במלחמה. העוזי לא תמיד עמד בתנאי הלחימה במדבר, היו מעצורים רבים בכל הזדמנות. עד שנת 1973 העוזי שימש כנשק האישי של חיל הרגלים לצד הרומ"ט וכנשקם של צוותי טנקים. בקרבות מלחמת יום הכיפורים גילה נחיתות למול המצרים והסורים שהיו חמושים ברובה סער מודרני - הקלצ'ניקוב. לעוזי, בשל קנהו הקצר, הייתה כאמור בעיית דיוק ירי לטווחים ארוכים יחסית. בצה"ל הוחלט להוציא את תתי מקלע עוזי מהשירות ולהחליפם ברובה הסער M16 העוזי איבד את מקומו כנשק החי"ר הסטנדרטי בצה"ל אך המשיך לשמש כנשק עבור כוחות מיוחדים.
העוזי בשימוש "השירות החשאי"
העוזי המשיך לשמש כנשק ייצוגי, אך לבסוף הוצא מהשירות כמעט לחלוטין. נגזרות של העוזי ודגמים שלו ממשיכים לשרת במערך המבצעי, ומשמשים בעיקר יחידות מיוחדות ללוחמה בטרור, בשל מהירות הלוע הנמוכה, וקוטר הקליע הגדול שלו, שמאפשרים פגיעה בעלת הבחנה גבוהה ובעלת כושר עצירה גבוה
במרס 1982 עלה העוזי לכותרות העיתונות העולמית. צילומים מאירוע נסיון ההתנקשות בחייו של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב-30 במרס 1931 חשפו כי מאבטחי הנשיא "סוכני השירות החשאי" משתמשים בנשק "עוזי" לאבטחת הנשיא. בצילום מהאירוע נראה איש השירות החשאי כשהוא אוחז בידו עוזי דרוך (מיני עוזי).
שותף לפיתוח רובה סער גל
בהמשך היה עוזי גל שותף לפיתוח רובה סער חדש לצה"ל. בשם "גל", גם הפעם נקרא רובה זה על שמו.
בשנת 1976 פרש עוזי גל לגמלאות מצה"ל בדרגת סגן אלוף ועבר עם משפחתו להתגורר בפילדלפיה, כדי שבתו תמר תוכל לקבל טיפול רפואי לגידול ממנו סבלה.
הוא נשאר ועבד שם בתחום של פיתוח נשק עד למותו ב-7 בספטמבר 2002. נטמן בקיבוץ יגור, ליד רעייתו אהובה לבית פרנקל, שנפטרה ארבע שנים לפניו ב-1998,וסמוך לבתו תמר שנפטרה ממחלה והיא בת 22.
לעוזי היו שלושה אחים למחצה .מנישואיו של אביו ערי גלס לאשתו השנייה, שושנה, נולדו שלושה בנים: מיכאל, יורם וראובן .מיכאל גל היה סגן קצין חינוך ראשי בצה"ל, ממקימי מדרשת שדה בוקר, היה מנהל אגף הנוער במשרד החינוך ובהמשך שימש מנכ"ל עיריית ירושלים.