תומכי הממשלה נוהגים לומר שגם נתניהו דיבר עם עבאס ובכך הם משתיקים את אחת הטענות המרכזיות של האופוזיציה כנגד הממשלה התלויה ברשימה הערבית. נציגי האופוזיציה משיבים שלא היה שום מגע רציני עם עבאס אך בד-בבד הם חשים במבוכה כי אפילו בקרב תומכי נתניהו, לא כולם מאמינים לגרסתם (גם אם היא נכונה).
אפשר להתווכח בלי סוף אם היו שיחות או לא היו שיחות ואם זה לגיטימי לדבר עם עבאס או לא. אם יתגלה שהיו שיחות (עבאס הבטיח לחשוף), אפשר יהיה להתווכח לגבי כוונותיהן ומטרותיהן של אותן השיחות, כי בפוליטיקה לא תמיד העשייה נועדה לשרת את המטרה הרשמית המוצהרת שלה (יש גישושים, ניסיון להבין מה התוכניות של הצד השני, לוחמה פסיכולוגית וכדומה).
את האמת בעניין המגעים הללו (אם היו) רק מעטים יודעים, אך גם אם יתגלה שבנימין נתניהו דיבר עם עבאס, אין שום סיבה שהוא וחבריו לסיעה יהיו נבוכים כי ההיגיון הפשוט הוא שעבאס בממשלת נתניהו אינו מסוכן וזאת בניגוד לעבאס בממשלת בנט לפיד.
בממשלת נתניהו בצלאל סמוטריץ, איתמר בן-גביר, חרדים ומנסור עבאס (לא הייתה לנתניהו שום אפשרות להרכב ממשלה אחר) הרשימה הערבית יכלה להוביל רק להישגים אזרחיים לגיטימיים בלבד כמו שיפוץ תשתיות, השכלה גבוהה למגזר, תעסוקה, בריאות, טיפול בפשיעה וכו' (עניינים שראוי לטפל בהם גם כשאין מפלגה ערבית בממשלה). כל התעקשות לא סבירה של עבאס בממשלה שכזו הייתה מפעילה מיידית את כפתור החירום של ממשלת נתניהו (כפתור החירום שקוראים לו סמוטריץ' ובן-גביר) והממשלה הייתה נופלת מיד.
יש לזכור שהצטרפות תאורטית של עבאס לנתניהו לא הייתה מעניקה לו רוב ללא הבית היהודי (מה שאפשר לסמוטריץ' להתנגד לשותפות זו בפועל), ויש גם לזכור שלא היו לנתניהו אופציות אחרות בשל הלהיטות של כל מפלגות גוש הממשלה הנוכחית להפיל את נתניהו בכל מחיר ולכן האופציה היחידה עם עבאס הייתה מאוזנת בחברי הבית היהודי ובמצב שכזה ידע נתניהו שהוא אינו סחיט לטרור.
דיבר עם עבאס, לא דיבר. אין זה משנה כלל. העובדה היא שעבאס בגוש נתניהו היה מוביל רק להישגים אזרחיים לגיטימיים בעוד לעבאס בממשלת בנט לפיד אין את תמרורי העצור המשמעותיים (סמוטריץ' ובן-גביר) ואף גרוע מכך, יש שם תחרות גדולה מי שמאלני קיצוני יותר בין רבים מחברי השמאל המרכיבים את רוב רובה של קואליציית השלטון.