ב-2013 כאשר ערך עבד אל-פתאח א-סיסי הפיכה נגד משטרו של מורסי איש האחים המוסלמים, החלה רדיפה שיטתית של פעילי התנועה במצרים ובסיני. במסגרת הלחימה באחים המוסלמים, הכריז א-סיסי גם על חמאס כארגון טרור והאשים את הארגון בהברחת נשק ובסיוע לדאעש סיני. הצבא המצרי הציף את מנהרות חמאס המובילות לסיני ב-2015 ומאוחר יותר אף האשימו גורמים בחמאס כי מצרים החדירה גזים רעילים למנהרות. ב-2017 פורסמו ידיעות בתקשורת הערבית על סיוע של דאעש בהעברת חלקי טילים ונשק מאירן לרצועה, בתמורה לקבלת חלק מהנשק המוברח. בין השמות של האחראים בחמאס לשת"פ בין ארגוני הטרור עלה שמו של איימן נופל מבכירי גדודי עז א-דין אל-קסאם, שנעצר בעברו במצרים. לא פעם פרסמו בכעס עיתוני מצרים כי פצועים של דאעש-סיני מטופלים בבתי החולים של עזה. אולם המשטר המצרי מיתן בהדרגה את יחסו לחמאס, על-מנת להישאר מתווך משפיע בינו ובין ישראל וכדי להגיע עם שליטי עזה להסכמות שיבטיחו מידה של יציבות בגבול. כתבי אל-ג'זירה שסיירו בגבול בין עזה לסיני טענו בזמנו כי אין שום סיכוי כביכול לחדירה מגבול זה שאורכו רק 12 ק"מ ופרוס על שני צדיו באנשי ביטחון של חמאס ושל צבא מצרים. משלחות של חמאס שהגיעו לקהיר מאז 2017 הבטיחו כי ידאגו לאבטח את הגבול לשמירת ביטחונה של מצרים בסיני. אלא שבשטח גבר זעמם של הפלגים הפלשתינים ברצועה על החנק הכלכלי המתגבר, בעקבות חסימת המנהרות על-ידי הצבא המצרי וגם על שיתוף הפעולה הביטחוני המתמיד בין צה"ל וצבא מצרים. ישראל התאמצה להוכיח למצרים כי טענת בכירים בצבא המצרי נכונה, ואכן קיים שיתוף פעולה בין חמאס לדאעש, למרות הכחשות הנהגת חמאס. לטענת חמאס, דאעש הינו אויב אידיאולוגי מסוכן המנסה לחדור לעזה במטרה להשתלט על הרצועה. בעבר אכן חיסל חמאס התארגנויות סלפיות שקדמו להופעתו של דאעש, בעיקר באזור רפיח. אלא שהחשיפה האחרונה מוכיחה כי המעבר מחמאס לדאעש אכן קיים, ואף בלב ליבו של חמאס - בקרב משפחתו של המנהיג יחיא סינואר. כעת החשש בחמאס כפול. מצד אחד, קיים פחד שחמאס ימצא את עצמו מאוים בשתי חזיתות, ישראלית ומצרית. מצד שני, קיים גם איום פנימי - חשש כי ארגונים סלפים המשתייכים לדאעש יירו מתוך הרצועה ללא תיאום עם חמאס ויגררו את הארגון למלחמה כאשר הוא לא מוכן אליה.

יש לקוות כי חשיפת הקשר חמאס-דאעש יביא להבנה במצרים כי אין להמשיך במדיניות העלמת העין להברחות מסיני לעזה. יש לזכור כי זהו העורק היחיד של מעבר הנשק לעזה, כי שאר גבולות הרצועה מוקפים על-ידי כוחות צה"ל וחיל-הים. מצרים מבינה כי חייליה משלמים בחייהם על הרשלנות בטיפול בהברחות לעזה ובקשרי חמאס עם הטרוריסטים בצפון סיני. אך מצד שני, המשך הטרור באזור על אש קטנה מספק למצרים תירוץ להשארתם של אלפי חיילים וכוחות של הצבא המצרי בחצי האי סיני, בניגוד להסכם השלום עם ישראל, הקובע כי סיני צריכה להיות מפורזת. כזכור, ישראל אפשרה למצרים להכניס כוחות אלה ב-2013 על-מנת להילחם בטרור.

החשיפה על משפחת סינואר צריכה לעורר מחשבות מחודשות במשרד הביטחון וגם בקרב אקדמאים, הנוטים לסמן גבולות ברורים בין ארגוני טרור שונים - סלפים, סלפים ג'יהאדיסטים, אחים מוסלמים ופלגיהם (בהם חמאס), אל-קאעידה ודאעש. אכן יש לכל אלה גוונים אידיאולוגים שונים ודרכי פעולה מגוונות אך מטרתם אחת - הקמת ישות איסלאמית בסגנון ח'ליפות או אמירות, החלת חוקי השריעה, מלחמת חורמה נגד המשטרים הערביים וכמובן נגד "האויב הציוני". חמאס שייך לאחים המוסלמים, זרם המתאפיין בפרגמטיות טקטית - כמו זיקית המשנה את צבעיה. בחולשתם, הם מתמתנים למראית עין, מוכנים ל"הודנה" - הפסקת לחימה זמנית עם ישראל, ומנהלים שיח עם המשטר המצרי, בתקווה שיפול בעתיד. ברמת השטח, ישנה נזילות רבה בהשתייכות לארגונים ולעיתים יש למעבר מארגון לארגון הסברים חברתיים, לאו-דווקא אידיאולוגיים: הדור הצעיר מתמרד נגד המבוגרים הנאמנים לחמאס, חלקם עוברים לג'יהאד האיסלאמי ואחרים עוברים לדאעש - תלוי בנסיבות המקומיות והמצב הכלכלי, באווירה במחנה הפליטים, או בהשפעתה של התעמולה ברשת.