יום רביעי, 1.6.2022 מודיע "קול-ישראל" במהדורת החדשות של שעה 23:00 בלילה כי הכנסת קיבלה בקריאה ראשונה את הצעת-החוק כי דגל אש"ף לא יונף במוסדות המדינה כולל באלה הנתמכים על-ידי המדינה. אך בהמשך ההודעה כבר הגיעה הגלולה המרה כי נאמר שראש-הממשלה החליפי, מר יאיר לפיד הסביר לנציגי רשימות השמאל-ערבים כי לא יהיה המשך לתהליך החקיקה של הצעת חוק זאת. עדיין לא ברור מה באמת מסלולו הפוליטי של לפיד האוהב להקרא "מרכז", אך תומך באופן עקבי בצעדים המחלישים את העמדה היהודית. כך למשל, עד היום לא שמענו מפיו הכחשה לידיעה בקול ישראל מיום 10.3.22, ב-7:00 בבוקר לפיה כאשר נשיא ארה"ב ביידן יגיע לארץ - הוא יסייר בירושלים המזרחית ללא ליווי ישראלי רשמי - דבר המהווה התנהגות אנטי-דיפלומטית ואנט-ידימוקרטית.
אין צל של ספק שדבר זה הודע מראש ללפיד בהיותו שר החוץ, אך הוא לא התאמץ להתייחס לכך ולהגיב, ולכן מוטל ספק אם הביע התנגדות לצעד כזה שאינו ראוי מצידה של ארה"ב ופוגע במעמדה הריבוני של ישראל בירושלים המאוחדת. היינו מצפים כי מר לפיד יתיחס לנושא וינקוט צעדים בקונגרס האמריקני ובמפלגה הדמוקרטית כדי למנוע מביידן צעד הנוגד לחלוטין את הכרת ארה"ב בירושלים המאוחדת כבירת מדינת ישראל. איפה, אם כך, שר החוץ של מדינת ישראל? ומדוע לא ראינו אותו משתתף בטקס הצבאי המרשים החגיגי בגבעת התחמושת ב"יום ירושלים"? ומדוע לא ראינו אותו בהדלקת המשואות ביום העצמאות ובטקס חלוקת פרס ישראל? איזה תפקיד לקח על עצמו לפיד בממשלה הזאת כמשפיע ומסדר הכל ותמיד במנטרה שזה "לטובת האזרחים" כביכול, ועם חיוך תמידי וחשוד מאוד כמלאכותי. דבר אחד ברור - הוא יהיה גרוע מנפתלי בנט בהרבה כי ל"בייס" שלו, לחבורות נאמניו בתנועה האישית והלא-דמוקרטית שהקים, אין אספירציות ומטרות ציוניות ברורות, והוא סומך על האינדפרנטיות והאדישות הפוליטית של בוחריו המעדיפים כוכב טלוויזיה.
בשבועות האחרונים שכך מעט השיח המתמשך סביב הדרישה ל"תיקונים", כביכול, בחוק הלאום כדי לכלול בתוכו את ערך "השוויון" שיעשה, כביכול, את כולנו "שווים". אך "שווים" באיזה מובן? הרי הערבים אינם מתכוונים לשוויון ביחס לזכויות הפרט הניתנות להם כאן בשפע שאינו מאפיין אף מדינה ערבית מתוך העשרות הקיימות. מבחינה כלכלית ואקדמית נהנים הערבים הישראלים מכל הזכויות האזרחיות בארץ ואף יותר מכך. לדוגמה: כבר בגיל 18 הם יכולים להתחיל לימודים במוסדות האקדמיים מבלי ששרתו בצה"ל, ובכך הם "מרוויחים" שלוש שנים תמימות. לכן, כאשר השמאל הקיצוני שלנו - מרצ והרשימה המשותפת שהיא בעצם מפלגת רק"ח שרובה ערבית -
כאשר אלה מדברים על "שוויון", כוונתם הסמויה היא להתחלק בבעלות על מדינת ישראל, דהיינו שהמדינה לא תישאר יהודית כפי שהוכרז במגילת העצמאות וב"חוק יסוד: "ישראל מדינת הלאום של העם היהודי", אלא תהיה יהודית-ערבית דו-לאומית. לאחר שישיגו גם מטרה זאת, הם כבר ימשיכו לפעול להפיכתה לערבית בלבד.
הנפת דגלים מאסיבית - פירושה דרישה לביטול מעמדו של דגל המדינה כפי שקובע חוק היסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
הדורשים תיקונים בחוק הלאום אינם מתכוונים לשוויון בין האזרחים, אלא לשוויון בין הלאומים בבעלות על המדינה. ערך "השוויון" נקבע בסיסמה הצרפתית השוויונית במהפכה - "חרות, שוויון, אחווה" - אך ערכים אלה לא סתרו את לאומיותה של צרפת שהייתה ונותרה צרפתית בלבד. יהודים שישבו בצרפת לא דרשו שצרפת תהיה גם יהודית. כולם שם הכירו בכך שאין שוויון בזכויות הבעלות על המדינה. לא זה השוויון כביכול שדורש השמאל הפוסט-ציוני שלנו עם הערבים.
הם דורשים בעלות על המדינה. את זאת הם לא יקבלו אפילו אם יהפכו לרוב בישראל. בדיוק כפי שבן-גוריון הכריז על ייסוד המדינה היהודים כאשר הרוב בה לפני מלחמת השחרור היו הערבים. אין מקום לשום פשרה בעניין זה, ועל ישראל להשאר יהודית כפי שהקונגרס הציוני היה כולו יהודי.