אני מוצא לנכון להודות לאלוף עמיקם נורקין, מפקד חיל אוויר לשעבר, על יוזמה ייחודית. לכן אפתח את רשימתי זו באמירת תודה! תודה! תודה! תודה! ועוד פעם תודה! על מיזם שהוקם ומומן על ידו, מיזם בו הוא עושה כיף לילדים חולים בבית החולים "שניידר" בפתח תקוה בסימולטור טיסה שהוקם בעבורם - בעבור מסע חוויות לילדים חולים. מסע הנותן פתח של תקווה ברגעי חוויה מעטים, המשחררים ילד חולה באותם רגעים ממצוקות הגוף והנפש, ומפליג איתו אל עבר הפסגות של העולם החווייתי, המרגיע ומשכך הכאב. אני מברך מכל הלב את מי שמעניק מיוזמתו האישית סימולטור של חוויות מרגשות, אפילו אם הן לרגעים ספורים, לילדים החווים על מיטות חולים הסובלים מחוויות מכבידות של כאב ומצוקה פיזית ונפשית קשה. אני נרגש מעצם היוזמה המשתפת מצד אחד הנצחת זיכרון מרשימה של האבא, שמצא את מותו באחת ממלחמות ישראל, ומצד שני חתירה לעשיית כיף לילדים בבית חולים המתמודדים עם הנגעים הקשים של מחלותיהם. אין לי ספק, שמי שבנה את הפרויקט, בו הושקעו כספים רבים, כל מטרתו נתחמת אך ורק לתחום אחד ויחיד - לשמח לכמה רגעים את הילדים החולים בחוויה מרגשת ומרטיטה בסימולטור טיסה. תמוהה בעיני ההתנפלות גסה של עיתון הארץ על היוזמה בגלל התייחסות למעידה שלא הייתה בה מחשבה זדונית. ייתכן שהיה ראוי ואפילו היה חשוב לטשטש את פני הילדים, שהצטלמו עת הם נהנים ונרגשים מהחוויה ומהכיף, כשחלקם מצאו עצמם יושבים על רגליו של מפקד חיל-האוויר וחבוקים בידיו. מצער אותי, שמוסף הארץ - עיתון שאני מאוד מכבד ומעריך - הקדיש מקום נרחב לקטרוג על היוזמה בכללותה. מצער, שמעידה קלה, שבאה לידי ביטוי בצילום ילד חולה ללא טשטוש פנים, ופני הילד החולה היו גלויים הפכה למסע קיטרוג קשה. ציער אותי כל מה שקראתי בעמוד 10 במוסף הארץ מיום ששי 8 ביולי. מיותרות היו הכותרות הזועקות חמס. חבל שעיתון, שאני מאוד מעריך, עלה על שרטון של קטרוג עקר.