שירותי הדואר הקלאסיים והמודרניים היו מאז ומתמיד חלק מרכזי בהתפתחות הכלכלית שלנו, וכמובן גם במישור החברתי והתרבותי: כיצד אפשר ללא המילה הכתובה, המכתב, התקשורת בין בני אדם? שר התקשורת הנוכחי, יועז הנדל, רוצה להשאיר חותם והנה מתבשרים כולנו, הוא הולך להפריט את דואר ישראל. אם נבחן את המציאות, זה יוביל להתרסקות. המעבר מגוף ממשלתי לרשות עצמאית חייב שינוי בתפיסה, וכך היינו עדים ל'מהפכה המדוורת' שחולל יצחק קאול, המנהל הכללי הראשון של רשות הדואר. העצמאות והיציאה לחופשי רק היטיבו עם שירותי הדואר. עם ניתוק שירותי הדואר מן המערכת הממשלתית נערכה רשות הדואר לפעילות לפי אוריינטציה עסקית. לא היה מתחרה לפריסה הענקית של רשות הדואר. מדינת ישראל התברכה בשירותי דואר ממלכתיים בנגישות ובזמינות מֵרביים. לא היה מי שלא הצדיע ל"שירות האוניברסאלי" של דואר ישראל, היכולת להגיע לפינות נידחות, ליישובים שכוחי אל.

מתי התחילה הקריסה הגדולה?

לאחר שנת 2000 החלו לנסר באוויר כל הסיסמאות על הכרח בשינוי, על חשיבות התחרות, על הפרטה. מעבר לכל הוועדות, שדנו בשינוי מצבה של רשות הדואר, לא היה זה בגדר סוד, שהיו טייקונים ואילי הון, שחיכו לגזול נתחים משוק העברת הדואר, שעליו חלשה רשות הדואר. כאשר הגיע אהוד אולמרט למשרד התקשורת, הוא היה שר המסחר והתעשיה, ותיק התקשורת היה נספח קטן בממלכה שלו. צוותים שעבדו שנים כבר הכינו לו את תרופת הפלא, שקראו לה - הפיכת רשות הדואר לחברת הדואר. 'ועדת מקנזי' סללה את השביל לפתרון, שעלול היה להפוך ברבות הימים לרעל, לציאניד, למכת מוות לשירותי הדואר הקלאסיים. התברר, כי "המונופול" של רשות הדואר היה בעיקרו מצומצם ביותר וחל רק לגבי העברת מכתבים עד למשקל של 500 גרם. כל יתר תחומי הפעילות היו כל הזמן בתחרות (למעט השירות הבולאי) - וחברות פרטיות נשפו בעורפה של רשות הדואר. פתיחת השוק לתחרות גרמה להיערכות מיוחדת. אבל היה ברור לכולם: עסק הליבּה של דואר ישראל היה ונשאר העברת מכתבים, רשות הדואר בנתה לעצמה פלטפורמה של טכנולוגיה חדשנית ביותר.