המופע הנוסטלגי נפתח בקטע אינסטרומנטלי בו הנשפן אייל סלע מנגן ב נימי הלב. מכאן שלושת הזמרים מספרים על עצמם, כשקובי אריאלי מראיין אותם, ובין לבין ברקע השירים והסיפורים מופיעים צילומי נופי הארץ המדהימים וצילומי השלושה מילדותם ואילך. איזכור מרתק. הקהל מתחבר מאוד לחשיפה שבפניו, והשירים של שני הסולנים הנודעים מרעידים את הלב. שם המופע, דבש ניגר, כשם השיר המסיים, מעיד על עצם היות השירים נמסכים בלב כל אחד, כשם שארצנו היא ארץ זבת חלב ודבש. ששי קשת (מנהלו האמנותי של היידישפיל) שהוא זמר אופרה ואף חזנות נודע, שר בשלשות ובדואטים נפלאים גם עם החזן הראשי של צה"ל - סא"ל מילואים שי אברמסון, שכל אירוע ממלכתי כולל את שירתו. קולו כה מופלא, שהוא מרעיד את הלבבות. כך גם ששי קשת שמאז ימיו בלהקת הנח"ל, קולו לא השתנה אפילו במעט, והוא מענג את השומעים והצופים בעצם הופעתו ובשירים שמהווים את אבני הדרך בתרבות הישראלית. כך גם קובי אריאלי המנחה, הפרפורמר והעיתונאי, מוסיף מעבר לקולו בהשתתפותו בשירה, גם את ההומור שבדבריו. הסיפורים האישיים של כל אחד מהם מרתקים, אך יותר מכל נוגע ללב הסיפור של ששי על תרצה אתר, שכתבה שיר במיוחד עבורו לתפקידו בהצגה בהבימה. ערב לפני הבכורה הם קיבלו את ההודעה שהיא נפלה אל מותה. "איך לא שמנו לב למילות השיר שכמו סימנו על מה שעתיד לקרות"? שאלו הנוגעים בדבר. גם שיריה של נעמי שמר שהושמעו (סולו של ששי קשת ל"ירושלים של זהב" שגרם לעיניים לדמוע) היו על-רקע היותה "הקמע של להקת הנח"ל", כפי שהעיד עליה בזמנו הבימאי המיתולוגי של הלהקות הצבאיות - דני ליטאי ז"ל. היא ליוותה את הלהקה בכל הופעותיה בסיני לאחר מלחמת ששת הימים. כל הסיפורים צבטו בלב - על ששי שגדל בקיבוץ, על שי שחלם להיות חזן, על קובי בוגר ישיבת חברון והיום הוא קולה של ירושלים ברחבי הארץ בהופעותיו, גם בסטנדאפ. הגורם המלכד את כל חלקי החברה בארץ מסתבר, הוא התלכדות המוזיקה על כל גווניה, בשירה ובתרבות. כך גם התחברו פה חילוני, דתי, אשכנזי וספרדי בכפיפה אחת למופע הזה. כמו גם הבימאית שלומית טריגר-הגואל שהיא בת לאב עירקי ואם אשכנזיה. כך הותכו כל השורשים לאחד, ויצקו את החברה הישראלית שלנו.בעוד המנצח והמוסיקאי אלדד שרים סיפר שהוא ממוצא אשכזני מעורב, ועל אביו שידע לדינו מהבית ולמד יידיש מהורי אשתו.