לפני שלושים ותשע שנים נרצחה אסתר אוחנה, בת בית שאן, מאבנים שיידו מחבלים במבואות הכפר דהרייה, בדרום הר חברון לעבר הגי'פ הצבאי בו נסעה. האבנים פגעו בראשה של אסתר הצעירה שנסעה עם חברה, קצין הצנחנים הבכיר בעת שסיירו בגזרה. שבועיים נלחמו הרופאים בבית החולים הדסה בירושלים על חייה של אסתר עד אשר הוכרעה.
נערה צעירה, יפהפייה עם חלומות גדולים להינשא לבחיר ליבה קצין הצנחנים הבכיר, להקים משפחה, לפתח קריירה, חלומות שלא יתגשמו לעולם. אסתר הייתה קורבן טרור האבנים הראשון. מאז נרצחו עוד יהודים רבים מאבני הטרור. אבן הורגת, לא רק את אסתר הי"ד אלא גם את אימה, אותה הכרתי, אם אהובה מסורה, שלא יכלה להכיל את הטרגדיה, לא יכלה לחיות עם הצער ונפטרה בטרם עת משיברון לב.
לו היו גורמי האכיפה והחוק מטפלים במיידי האבנים הפורעים, ביד ברזל ובאגרוף פלדה, היו נחסכים חיי אדם רבים. לו היו כוחות הביטחון מבהירים כי אבן היא כלי נשק, כמו בקבוק תבערה, כמו גרזן כמו אקדח, כמו רובה, לא היו תמונות הזוועה בהם אנו נאלצים לצפות מדי יום בסקילת רכבי צה"ל וברגימת אבנים ובקבוקי תבערה על רכבים וחיילי צה"ל.
נדרשתי לחרפת יידויי האבנים ובקבוקי התבערה על אזרחים ישראלים ולוחמי צה"ל בעקבות החלטת הפרקליטות לאחרונה אשר יצאה נגד החלטת בית המשפט השלום בירושלים אשר הכירה כנפגע פעולת טרור לוחם מג"ב, שנפצע מאבן שיידה לעברו מחבל צעיר. בפרקליטות נימקו את החלטתם לערער על הכרת הלוחם כנפגע טרור לאחר שבחרו להגדיר את האירוע כאירוע שאינו פעולת איבה. והחשש שמעלים בפרקליטות הוא ההשפעה הבינלאומית האפשרית שתתרחש אם מדינת ישראל תכיר בפעולות שאינם מעשה טרור כמעשה טרור.
עורכי הדין של לוחם מג"ב שנפצע בפעולת טרור לכל דבר, צריכים להגיע לבית המשפט עם תמונות קורבנות פיגועי טרור האבנים, להציבם בפני השופט ולתת לאובדן, לשכול, לכאב, ליתמות, לחורבן המשפחתי לדבר ולספר מה מחיר טרור האבנים. אפשר להציב את תמונתה של אסתר אוחנה ושל אימא ולהביט בעיניהן הקרועות לרווחה, לחוש את השכול, לשמוע את הנהי, לחבוק את הריק, את החסר, את החלל הגדול שנפער.
לפני שלושים ותשע שנים האבן הראשונה קטלה חיים, אסתר נרצחה בג'יפ הצבאי, בזרועות אהובה הקצין. זרועות הביטחון, מחברי הקוד האתי והמוסרי של צה"ל, מיטב המשפטנים, חייבים לשבת יחדיו לבחון את ההשלכות של האבנים המושלכות על יהודים וגובות חיים, מותירות פצועים, זורעות אימה ופחד. משהו חייב להשתנות בהיגיון המוסרי המעוות. מחבלים מיידים אבנים ובקבוקי תבערה זהו טרור, מה לא ברור?
יהודי המיידה בקבוק תבערה ואבנים על פלשתינים מייד מקוטלג כטרוריסט יהודי ובצדק, מדוע פלשתינים המזנבים בלוחמי צה"ל, ללא מורא וללא פחד, מבעירים את רכביהם הצה"ליים בעת מנוסתם, אין זה טרור? שינוי ההגדרה של מיידה האבנים, ההבנה כי מדובר במעשה טרור לכל דבר ועניין, ללא ספק תצמצם את התופעה ותבוא חשבון אמיתי עם המחבלים. אבן הורגת. תשאלו את אסתר אוחנה הי"ד.