אפי איתם, תת-אלוף, לוחם עטור הילה ותהילה סוכל בסיכול ממוקד על-ידי אנשי המוסר, נושאי נס הטהרנות, הצודקים תמיד, "חוקרי שואה", השמאל הרדיקלי ופוליטיקאים שחששו שבראשות המוסד הלאומי יעמוד איש ימין, בעל זקן וכיפה סרוגה ענקית, לוחם וחולם, פטריוט אוהב עמו. יהודי ברמ"ח אבריו, בלי שמא, אבל, אולי, פן, היהודי החדש ביקש לכהן בתפקיד יו"ר יד ושם. עשרות שנות מסירות נפש להצלת מדינת ישראל, עשרות שנות הקרבה, סכנת חיים, לא עמדו לאפי איתם, הנראה "קצת יותר מידי" יהודי. אהה כן, האוזניים הרגישות והלב הרחום לא יכלו להכיל את אמירתו על חלק מערביי ישראל כגיס חמישי. מכאן, סללה הדרך השגרתית, הרצופה והמוצלחת כל כך של השמאל הקיצוני הרדיקלי, הדרך של הפרוגרסיביים - פשיסט, גזען, שונא ערבים, טרנספריסט. השלטים הוכנו מבעוד מועד בבתי דפוס ובמימון הקרנות האירופיות הממומנות על-ידי שונאי יהודים, הטהרנים התייצבו בשורה אחת, "החוקרים" צופפו שורות, צקצקו, מאמרים צפויים לעייפה נכתבו, המסרים הודהדו, והיהודי החדש, הגיבור, היהודי הזקוף הוקע אל עמוד הקלון. הממשלה הרפה, חסרת יכולת המשילות, ויתרה על אפי איתם. וכך ביד ושם, תמונתם של חאג' אמין אל חוסייני וידידו האהוב, היטלר, לא תוצג לקהל כדי לא לפגוע ברגשות הפלשתינים, וכך הרוח הקוסמופוליטית, תמשיך לנשב בין כותלי יד ושם והשואה היהודית תחסה בצילה. השמאל הקיצוני, המיעוט היהודי במדינת ישראל שוב הביס והכניע את הימין חסר היכולת, או שמא הרצון למשול ואפי איתם על זכויותיו הרבות והמהפכה שיכול היה לחולל במוסד הלאומי נגנזו לעת עתה. ובמקום מלא הוד קדושים זה, הוצב במקום הפטריוט אפי איתם, המינוי הפוליטידני דיין, איש ימין בעברו, מנהל מועצת יש"ע, אשר חבר לגדודי שונאי בנימין נתניהו, מחרימיו, ובראשם ראש מפלגתו, שר המשפטים. מינויו של דני דיין, אשר בעבר הוקע אל עמוד הקלון על-ידי אלו שבחרו בו לתפקידו הנוכחי היה לפלא. ראש הממשלה דאז בנימין נתניהו ביקש למנותו לשגריר ישראל בברזיל, השמאל על פלוגות הסער שלו בעולם ובארץ סיכלו את מינויו של הפשיסט המתנחל, דני דיין והובילו את ממשלת ברזיל שלא לאשר את המינוי. עתה, משעבר דני דיין את מבחן האש, מבחן "הכל, רק לא נתניהו", היותו איש ימין בכיר בעברו כבר לא היה מכשלה, ודני דיין שהבנתו בשואה הוכחה כלא מי יודע מה בלשון המעטה עם כניעתו לשמאל הממנה, באי תליית תמונת השייח והצורר, נמצא מתאים. אם היו מי שחשבו כי הנזקים הקשים הנגרמים על-ידי דמויות מובילות במוסד הלאומי, יד ושם, היו נשארים במצב סטטוס-קוו, אם היה מי שסבור כי הבחירה בדני דיין הייתה הרע במיעוטו, הגיע המינוי הבלתי הגיוני, הבלתי אפשרי, הבלתי נסבל. מכלל האנשים בעולם, מכל ההיסטוריונים, החוקרים, מנהלי הספריות, נבחר סרבן שירות, מפיץ שנאה נגד מדינת ישראל בעולם. די להביט בראיונות עימו ברחבי העולם, די לקרא ראיונות עימו בעיתונות הישראלית ולהבין שדן צחור הוא אדם בעל עולם ערכים, אמונות ודעות יצוקות. דן צחור הוא סרבן שירות אשר ריצה 28 ימי מאסר על סרבנותו, חבר בארגון השמאל הישראלי פלשתיני "לוחמים לשלום", משוטט בעולם כאורח ארגוני" זכויות אדם", כאורח ארגון הסטודנטים המוסלמי במסע הרצאות באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב. דן צחור מכחיש כי השווה את חיילי צה"ל לנאצים אך לא מכחיש כי קלקיליה מזכירה לו את הגטו מהימים ההם. דן צחור הוא איש עקרונות, איש אמונות, דעות וערכים, האם זה האיש המתאים לנהל את קודש הקודשים של זיכרון השואה? האם זה האיש האמור להיכנס בהיכל הזיכרון וההנצחה של העם היהודי? לדן צחור ודומיו אין לתת דריסת רגל בהיכל הזיכרון. סרבן גיוס, מפיץ דיבת הארץ רעה בעולם, פועל למניעת סיוע אמריקני למדינת ישראל, המכנה את הסיכולים ברבי מחבלים כרצח. בשולי הדברים אזכיר כי דן צחור הינו בנו של פרופ' זאב צחור, איש שמאל ציוני. דן צחור לא יכול, עם עולמו האידאולוגי הפוסט ציוני, להיכנס בדלת הראשית של המוסד היהודי, יד ושם. אסור להחריש מול מינוי קיצוני ומטריד זה. מה עבר בראשם של ממניו לתפקיד זה? האם טחו עיניהם מראות, האם נאטם מוחם, ליקוי מאורות.