תעלומה - מה גורם לראש המוסד לצאת מהצללים ולקיים תדרוכים פומביים? דדי ברנע, ראש המוסד הוא מהדמויות עליהם נאמר, אפס בדיבורים מאה במעשים. לאחר עשרות שנים בהן פניו היו עלומות מעיני הציבור, שמו היה לחידה באותיות ה-א-ב, קולו כמעט ולא נשמע, עבר המוסד ועברה החברה הישראלית תהליכים משמעותיים ותהפוכות.
החיסיון הוסר לחלוטין. שמו, תמונתו, ויש אף הטוענים כי גיליונו הרפואי של ראש המוסד כבר מזמן אינם סודות כמוסים כי אם נחלת הכלל. למרות השינוי, ראש המוסד נצר את לשונו וסכר את פיו, קולו נשמע היטב רק בחדרי חדרים, רק לאוזניים מסוימות מאוד.
והנה, ראש המוסד, דדי ברנע, כמעט כמו ההנהגה הישראלית, מתכוון לשעת צפיית השיא ומקיים עם עצמו מסיבות עיתונאים. לרגע הוא נדמה כפרזנטור של לימודי מנהיגות באקדמיה, ניצב מלא קומתו, מישיר מבט אל הציבור הישראלי, בורר בקפידה את דבריו ומוציא לאור חלקים מהמדיניות העמומה של מדינת ישראל כחלק מראייה ביטחונית. ראש המוסד מדבר, מתריע, מזהיר, מצביע, מאיים, שולח אצבע מאשימה, מתרה, מבהיר, מחדד, מסמן מטרות, נוכח ואינו נפקד, בדיבורים תעשה לך מלחמה, מגן ויראה.
ראש ממשלת המעבר,
יאיר לפיד, זימן אותו לשיחת ריסון, ניסה להבהיר מהו מקומו של כל אחד מהם בהנהגה הישראלית, תבע כי לא יתבטא בנושאים מסוימים במרחב הציבורי, דרש שייצמד לדף המסרים של מדינת ישראל והזהירו לבל יתקוף את ארה"ב. אז אמר. דדי ברנע, ראש המוסד, לא עוצר באדום, נטל לעצמו חרות להסיר את העמימות והמסך מעל ההתנהלות האמריקנית ו
האיחוד האירופי בסוגיית הסכם הגרעין האירני. מעל כל במה ראש המוסד אינו חוסך את שבט לשונו ומתרה באויבי המדינה בשפה חדה וברורה. נאומיו, הצהרותיו ואמירותיו החדות של ראש המוסד מיועדות בראש ובראשונה להנהגה הישראלית ובהמשך ישיר לאוזני ההנהגה האמריקנית.
מה אם כן מתרחש לנגד עיננו? האם דדי ברנע, זיהה את המציאות בה ההנהגה פוסחת על שני הסעיפים, משדרת הססנות, מדברת בקולות שהאוקטבות שלהן אינן בהלימה לחומרת המציאות? האם דדי ברנע, החליט להגשים את הציווי העתיק של הילל במסכת אבות, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש"? אל מול התנהלות ההנהגה הביטחונית והמדינית הנוכחית מבקש ראש המוסד להיות המבוגר האחראי.
התהליך המתרחש לנגד עיננו החל עוד בימיו של ראש מוסד אחר,
מאיר דגן המנוח, אלא שבימים אלה תהליך זה מתעצם ולא בטוח שזו בשורה טובה לדמוקרטיה ולסדרי הממשל והשלטון במדינת ישראל. נאומיו של ראש המוסד אינם אותיות פורחות באוויר שיצאו מבית גנזיו של הקב"ה, יש מי שחולקים עליהם בצבא, בהנהגה המדינית ולמרות זאת, קולו של דדי ברנע הוא חשוב ומשמעותי אך לא בכיכר העיר ובבמות אוניברסיטאיות.
