אחת התופעות ההיסטוריות המוכרות הינה ג'נטריפיקציה, חלחול הדרגתי ועקבי של אוכלוסיות חזקות אל מה שנחשבו בעבר ל"שכונות קשות". תופעה זו התרחשה במרוצת המאה ה-20 בשכונות רבות ברחבי העולם, כולל ניו-יורק, הסוהו וגריניץ' ווילג, מזרח לונדון, אזור המאריי בפריז ועוד. מקור המילה גנ'טריפיקציה הינו מצרפתית gentry, כינוי למעמד הביניים הבורגני במאה ה-19. הסוציולוגית הבריטית רות גלאס יצרה את מטבע הלשון הזה בשנות ה-60 של המאה הקודמת, זאת לאחר שהחל חילחול של אוכלוסיות חזקות לשוכנות קשות יום בלונדון. הטענה של גלאס, שהינה רלוונטית כיום ביתר שאת, הינה שאותן אוכלוסיות חזקות, החל מאמנים ואנשי תרבות וכלה בבעלי מקצועות חופשיים ואנשי עסקים, לא רק שמקלקלות את האופי של אותן שכונות, אלא גם ובעיקר דוחקיםות את רגלי האוכלוסיות החלשות החוצה. דיון דומה לזה של גלאס התרחש במהלך שני העשורים האחרונים גם במדינת ישראל, כשאוכלוסיות חזקות נכנסו בהדרגה למה שהיה בעבר אזורי מצוקה, דוגמת מתחם שוק הפשפשים בצפון יפו, נווה צדק ובהמשך גם לשכונת יד אליהו שבמזרח תל אביב. גם כאן הטענה המרכזית הייתה ועודנה שאותן אוכלוסיות חזקות, בדומה למה שקרה בעולם הרחב, דוחקות החוצה את אנשי המעמד הבינוני-נמוך שאפיינו את אותן שכונות. וכאן נוסף לטעמי טיעון נוסף, לא פחות חשוב: הג'נטריפיקציה מביאה אייתה באופן טבעי גם את יזמי הנדל"ן, שמכירים בערך ההולך ועולה של אותן שכונות, כשבד בבד עיריות, דוגמת עיריית תל אביב, מגדילות באופן משמעותי את אחוזי הבנייה, גם תוצאה של הביקושים הגוברים, וגם בהעדר עתודות קרקע אלטרנטיביות משמעותיות בעיר העברית הראשונה. עובדה זו, הלגיטימית לכשעצמה, מעלה את השאלה שלא דנו בה רבות בהקשר לג'נטריפקיציה: האם הליכים אלה הינם טובים או רעים לאגנ'דה הירוקה שלאחרונה נכנסה למדינת ישראל בשער הראשי, כאשר הוחלט שכל פרויקט נדל"ני חדש יהיה לפי תו תקן ירוק 5281? התשובה לשלי היא "בהחלט כן, אבל בתנאי": הליכי הפיתוח המזורזים של אותן שכונות, עשויים להיות מחד-גיסא בכייה לדורות, אם חלילה לא תהיה יד מכוונת בכל הנושא של איכות הבנייה תוך שמירה מוקפדת על סטנדרטים "ירוקים" כפי שדורש תו תקן 5281, ומאידך-גיסא יש כמובן צורך לשרטט בקפידה את השטחים הציבוריים, זאת על-מנת שיהפכו למנוע חברתי(!) להצלחת אותן שכונות מתחדשות. העדר התייחסות לאג'נדה הירוקה תהפוך, לצערי, את אותן שכונות מתחדשות ל"יער חסר צביון של מגדלים", תאבד לחלוטין את האופי האותנטי המקורי של אותן שכונות וכן תפגום קשות בממשק בין התושבים לבין עצמם וכן בחיבור של השכונות המתחדשות עם ליבת הערים הוותיקות, דוגמת תל אביב. והערה אחרונה: בלי קשר ליישום נכון של האג'נדה הירוקה באותן שכונות מתחדשות, על מקבלי ההחלטות לחשוב מראש איך לא "זורקים החוצה", חלילה, את האוכלוסייה הוותיקה, כולל עסקים מקומיים, ומשלבים אותה עם האוכלוסיות החזקות החדשות, זאת למען עתיד טוב יותר לחברה הישראלית!