אל תירָאו מן הטרור של פחד - כי רדוּפי פחד מבצעיו. המעזים - מנצחים
בתום עדותה של הדס קליין כעדה של התביעה במשפטו של ביבי נתניהו, בצאתה מן ההופעה האחרונה בבית המשפט, היא מצוטטת כאומרת "גיליתי את הפנים היפות של עם ישראל אך גם הייתי נתונה לגל של שנאה והסתה של קומץ אלים, של אנשים שלא מכירים אותי ולא יודעים מי אני ומי משפחתי ובחרו לפגוע להכפיש ולהשמיץ".
ואכן הדס קליין שהעידה על אורחות החיים של הזוג נתניהו, לא זו בלבד שהייתה נתונה לתשאול קשה לעתים פוגעני או אכזרי מצד הסנגוריה, אלא גם משטף של גל שנאה תהומית ברשתות, במיילים ובטלפונים עד כדי איום על חייה. נראה שקיימת אצלנו כנופייה או כנופיות, שמתמחות בהפחדות, בהטלת רפש ותועבה ומדי פעם בפעם הביבים, שמעלים צחנה רעילה, פורצים ועולים על גדותיהם יותר ויותר ומזהמים את הסביבה ואת החברה כולה.
לכן chapeau גדול להדס קליין בימים של חשבון נפש, שבהם תירשם לטובה, לא על העדות עצמה, בכך יעסוק בית המשפט, אלא על עמידה הרואית בפני צונאמי מזוהם והרסני זה עד הסוף. על האמת שלה וכל האמת כפי שהיא ראתה אותה. היא ניצבה שם כמעט בודדה וחשופה והוכיחה מה כוחו של אדם אחד לתרום ולו אבן אחת לסכר בפני שיטפון של רשעות ורוע. ככלות הכל - ככה בנויה איתנותה של החברה מן הפרטים שבה. ככה בונים יחד חברה בריאה. ככה בונים דמוקרטיה שמתחילה ביחיד. וככה גם הורסים אותה. וזה מתחיל ביחיד.
ריקבון לא נוצר יש מאין. הוא תהליך. וגם הניקוז של הביוב הזה אינו עניין של מה בכך. הריחות הדוחים מפריעים לחברה ולעתים "הרגישוּת" שלה לריחות רעים היא סתימת האף. עד כדי כך שפובליציסט חוקר, בולט, כמו מוטי גילת, ממליץ באחד המאמרים שלו בעיתון הארץ שלא לחשוף שחיתויות ממקום העבודה, שכן נתיב הייסורים של החושף ארוך ונמשך עד לערכאה השיפוטית, וגם בה עצמה. לבסוף הוא מוטל בשולי הדרך ואין עוזר. זאת מן הסתם אמת. בל ננסה להמתיק אותה. אבל יש להיאבק בה ולא להיכנע לה.
סוגרים תריסים
זאת תופעה רווחת לא רק אצלנו. היא קיימת בעולם ומפרשיה טוויים מצירוף של פחד וטרור. ראינו זאת בפוסט הבחירות האחרונות בארה"ב כאשר בראש הורסי הדמוקרטיה עומד הנשיא וחבורת קיצונים מושחתים סביבו, תוך גיבוי רחב יותר מקרב מנהיגיי מפלגתו הרפובליקאית. באמריקה זאת, שנוסדה חוקתית על בסיס רעיונותיו של מונטסקייה - הפרדה בין הרשויות - המחוקקת, המבצעת, והשופטת - בחירת אנשי חוק היא פוליטית. פוטנציאל להטיית דין. גם ראינו כשזה עובר מן הכוח אל הפועל.
אולם בכל הכרוך במערכת הערכית הזאת זה רק ראשיתו של תהליך. סופו הוא הבאת מפירי החוק למשפט. ובעניין זה קיימת בעיה. זכור לי, ודומני שהזכרתי זאת באחד הפוסטים, כי היו מקרים בארה"ב כאשר שכנים שמעו זעקה לעזרה או יריות, הם סגרו את התריסים. לא מפני שלא רצו לראות מה קורה אלא מפני שחששו שייקראו להופיע כעדים. הופעה של עדים היא גם לא נוחה ולעתים עלולה להיות גם מסכנת חיים, אם מדובר למשל באיזו כנופייה אלימה או ב"פאמיליה". אנשים כאלה אינם חופשיים, ואם מדובר בחברה - היא אינה חופשית. היא משועבדת לפחד.
באור זה אני רואה את הופעתה האמיצה של הדס קליין. ואני מאמין שאם יהיו עדים רבים כמותה בכל התחומים ובכל משפט - הצדק ינצח. Those who dare win - האמיצים מנצחים. לא רק במערכה אחת בשדה הקרב, אלא במלחמת קיום הרבה יותר גדולה - בחיים עצמם.