"אנשים לפעמים משלמים בחייהם כדי לומר בקול מה הם חושבים. למעשה, אדם יכול אפילו למות משום שהוא מסר לי מידע. אני לא היחידה שבסיכון" - אנה פוליטקובסקיה. היום מלאו 16 שנים בדיוק לרצח העיתונאית החוקרת ופעילת זכויות האדם הרוסייה אנה פוליטקובסקאיה, שנורתה למוות בשעת ערב במעלית בניין הדירות בו התגוררה במרכז מוסקבה, בשבעה באוקטובר 2006. פוליטקובסקיה הייתה עיתונאית חוקרת שעבדה בעיתון "נובייה גאזטה", והתמקדה בעיקר במתרחש בצ'צ'נייה, חשפה מקרים חמורים של הפרות של זכויות אדם שבוצעו ע"י חיילים רוסים במהלך המלחמה, ומקרי שחיתות. היא הייתה מבקרת חריפה של הממסד הרוסי והנשיא דאז (וגם היום) ולדימיר פוטין. בשנים שקדמו לרצח בוצעו כמה ניסיונות להתנקש בה, בין השאר באמצעות תה רעיל שהוגש לה בטיסת "אירופלוט" בשנת 2004, כשהייתה בדרכה לסייע במו"מ עם המחבלים הצ׳צניים שהחזיקו בני ערובה בבית הספר בבסלאן, בצפון אוסטיה. הרצח התרחש בדיוק ביום הולדתו ה-54 של הנשיא הרוסי, והיו שטענו שלא מדובר בצירוף מקרים. הרצח עורר זעזוע לא רק ברוסיה אלא גם ברחבי העולם, והמחיש את הסביבה המורכבת בה פועלים עיתונאים ברוסיה, בה אירעו במשך השנים מקרים נוספים של פגיעה בעיתונאים. ב-2014 הורשעו חמישה נאשמים ברצח, כולם צ׳צ׳נים, וחודש לאחר מכן נידונו לעונשי מאסר. למרות זאת, משפחתה של פוליטקובסקאיה ואירגוני זכויות אדם טוענים בתוקף גם היום כי לא נעשה שום ניסיון לברר מי בעצם "הזמין" את הרצח ושלח את הרוצחים לבצע את המעשה. ביולי 2018 קבע ביהמ"ש האירופי לזכויות אדם כי רוסיה "כשלה בנקיטת צעדי חקירה מספקים למציאת האחראי/אחראים להזמנת הרצח". לפני שלוש שנים נחנכה במוסקבה גינת זיכרון על שמה של פוליטקובסקאייה, לא הרחק ממערכת העיתון בו עבדה, ה"נובאייה גזטה", בטקס אז השתתפו עמיתיה לשעבר, מספר עיתונאים וכמה דיפלומטים זרים. גם 16 שנה לאחר הרצח עדיין נחשבת רוסיה, ע"פ מדדים בינלאומיים של ארגונים העוקבים אחרי המצב, למדינה בה חופש העיתונות מוגבל מאוד, ולכזו בה עיתונאים לעיתים קרובות מסכנים את חייהם ואת בריאותם בשל עבודתם העיתונאית. זה נכון כמובן שבעתיים בעקבות שורת המהלכים שננקטו חודשים האחרונים בעקבות הרחבת הפלישה הרוסית לאוקראינה. העיתון "נובאייה גזטה" שבו עבדה פוליטקובסקאיה, היה בעשור האחרון אחד ממבקרי השלטון הבולטים (והיחידים) ברוסיה, חשף שחיתויות, וחלק מהעיתונאים שלו שילמו על כך בחייהם. ב-28 במארס השנה הודיע העיתון על הקפאה כוללת של פעילותו - מהדורה מודפסת ואתר האינטרנט שלו - עד תום המלחמה באוקראינה, שאותה נכפה עליו, כמו גם על 9. שאר אמצעי התקשורת ברוסיה, לכנות אך ורק בשם "מבצע צבאי". עורכו הראשי של העיתון, דימיטרי מוראטוב, זוכה פרס נובל לשלום ל-2021, שעבד עם פוליטקובסקאייה בשנים שלפני הירצחה, הודיע עם היוודע דבר זכייתו כי הוא מקדיש את פרס נובל לשלום לששת עמיתיו העיתונאים/פעילי זכויות אדם שנרצחו או נעלמו במהלך השנים - איגור דומינקוב (הותקף באלימות למוות ב-2000), יורי שצ׳קוצ׳יחין (עיתונאי וחבר ה"דומה" בעבר - הורעל ככל הנראה למוות ב-2003), אנה פוליטקובסקאיה, סטס מארקלוב (עו"ד לזכויות אדם שנרצח ביריות בינואר 2009 בצאתו ממסיבת עיתונאים), אנסטסיה באבורובה (עיתונאית נובאיה גאזטה" ששהתה יחד עם מארקלוב במסיבת העיתונאים וחשה לעזרתו מיד לאחר הירי ונורתה גם היא למוות), ונטליה אסטמירובה, פעילת זכויות אדם רוסית צ׳צ׳נית מובילה שנחטפה ב-2009 בגרוזני ונורתה למוות בראשה. עד היום לא נתפסו האחראים לרצח).