החברה במדינת ישראל בשנת 2022 מורכבת מזרמים שונים: חרדים, ערבים, דתיים, מסורתיים וחילונים. חילונים ושומרי מסורת בעלי סט ערכים ליברלים מהווים כיום חלק קטן מהאוכלוסייה. זרם החינוך ה"ממלכתי" אינו ממלכתי כבעבר ונותר פגיע להשפעות הזרם הדתי והחרדי ללא שום השפעה הדדית. למעשה קיימת הדתה בבתי הספר במקביל להשטחת והעלמת ערכים ליברליים כגון חופש הביטוי, שוויון זכויות לכל, וביקורת על מוסדות השלטון. לאור תוצאות הבחירות האחרונות תמונה זו מתחדדת ביתר שאת ומהווה נורת אזהרה מהבהבת לקראת העתיד. אנו עדים לשינויים חברתיים המציבים אתגרים כבירים לדמוקרטיה הישראלית: עליית ערכי הדת האורתודוקסיים (תוך התעלמות והתעמרות בזרמים יהודיים פלורליסטיים יותר, קונסרבטיביים ורפורמים בעיקר), והתגברות הקולות להכנסת חקיקה "יהודית" יותר לתוך מערכת החוקים והמשפט הישראלית על חשבון ערכים ליברליים וחילוניים. התגברות השסעים החברתיים ושינויים דמוגרפיים אשר מאיימים על הרוב בחברה הישראלית, שעדיין רואה בישראל מדינה דמוקרטית במהותה, עם רוב יהודי. בנוסף, השאלה הגורלית לגבי עתיד השטחים והמשך השליטה על הפלשתינים אומנם נמצאת לכאורה בשולי השיח הציבורי, אך זוהי ליבת הבעיה של החברה הישראלית, בעיה שמערכת החינוך מתעלמת ממנה לחלוטין ועוד יותר מכך, מקיאה מתוכה מורים שמנסים להעלות את הסוגיה הנ"ל ומאיימת על בתי ספר ומנהלים לבל יעסקו בסוגיה זו. מנהלים רבים מפחדים להזמין ארגוני שמאל וארגוני החברה האזרחית מפחד ההורים או מארגוני ימין שונים שיעשו "שיימינג" למנהלים ולבית הספר ברשתות החברתיות. במקביל, במערכת החינוך הממלכתית קיימת מגמה שרווחת כבר כשני עשורים וחצי האומרת כי "לא משאירים אף תלמיד מאחור", כאשר הכוונה היא, שהמטרה המרכזית של המערכת היא להוציא את כל התלמידים עם תעודת בגרות, יהיה המחיר אשר יהיה. התוצאות הרות האסון של המגמה הנ"ל באות לידי ביטוי כך: 1. התלמיד נהפך ל"לקוח". מערכת החינוך נהפכה למערכת שמשרתת את התלמידים ולא מחנכת אותם. וכידוע, הלקוח תמיד צודק. 2. בתי הספר המקצועיים במערכת החינוך כמעט ואינם קיימים. הן מהעדפות תקציביות (עלות אחזקת בתי ספר מקצועיים הרבה יותר גבוהה מבתי ספר עיוניים) והן ממגמה של "פוליטיקלי קורקט" שבה תלמיד שמסיים 12 שנות לימוד עם תעודת מקצוע ולא עם תעודת בגרות אינו "שווה" כלום. 3. אין הנשרה בבתי ספר תיכוניים כיוון שכמעט לא קיימים בתי ספר מקצועיים. בנוסף, בתי הספר המקצועיים הפכו לבתי ספר עיוניים במהותם, כמו רשת "אורט" לדוגמה, שליבת הלימודים בתוכה היא עיונית לחלוטין. 4. כיוון שאין הנשרה אין "מקל" ככלי ליצירת גבולות עבור התלמידים ורמת המשמעת בבתי הספר ירדה באופן כל כך דרמטי, שכיום מורים מהווים למעשה שק חבטות של התלמידים וההורים. 5. עקב הסיבות הנ"ל, הבגרות שאיתה תלמיד יוצא מבתי הספר אינה מהווה מסמך בעל ערך באקדמיה (גם באקדמיה מבינים את המצב) וכך משקל הפסיכומטרי הרבה יותר גבוה ממה שהיה לפני שניים או שלושה עשורים. ראוי להזכיר שעד תחילת שנות ה-80 לא היה פסיכומטרי אלא הסתמכות רק על בחינות בגרות. לאור הנקודות הנ"ל למגזר הליברלי נותרה דרך אחת לשמור על הדור הצעיר ולהכשיר שדרה של מנהיגים ומובילים חברתיים, דרך זו היא הקמת בתי ספר פרטיים ומסננים שחורטים על דגלם את ערכי החילוניות/ליברליות/משמעת/מצוינות.

נקודות ליבה לאפיון בית הספר

חזון בית הספר: בית הספר הפרטי הראשון בישראל שדוגל בערכי המצוינות/משמעת/חינוך לערכי הדמוקרטיה והליברליזם. בית הספר יחזור לערכי מערכת החינוך של העשורים הראשונים בישראל מבחינת משמעת ודרישות מהתלמיד, תוך התאמת הערכים למאה ה-21: - חינוך לערכי הדמוקרטיה שוויון וחירות, הומניזם, ציונות וישראליות. - חזרה לערך המרכזי של אחריות אישית - התלמיד אחראי על הלמידה ועל הישגיו ולא המורה. - דרישה למצוינות ומשמעת תוך התחשבות בתלמיד ובצרכיו. - הצבת גבולות ברורים וחדים להורים ולתלמידים בנושאי משמעת. - חזרה לגבולות הברורים שבין מורה הורה תלמיד. - בית ספר חוזר לדמות את המציאות בעולם מסביב ולא מייצר מציאות מדומה לתלמיד. הבנה שהתלמיד אינו מרכז העולם אלא חלק ממנו. - הכוונת בוגרי בית הספר להשתתפות פעילה והובלה בצבא, בחינוך ובתקשורת. הכוונת התלמידים לתרומה למדינת ישראל ולחברה הישראלית למען הדורות הבאים. - בניית אליטה ליברלית שתהווה גורם מרסן ומאזן לזרם הדתי-מתנחלי בכל הזירות החברתיות והציבוריות בישראל. - בטווח הארוך, הקמת זרם חינוכי נפרד כגון חמ"ד, זרם זה יקרא: חמ"ל - חינוך ממלכתי ליברלי. הזרם יתוקצב באופן מלא על-ידי משרד החינוך ובתי הספר יקבלו מספרי מוסדר כמו שאר בתי הספר במערכת החינוך.

משמעת

- הצבת גבולות ברורים מראש. הורים ותלמיד חותמים על מסמך בו הם מתחייבים לקבל את חוקי בית הספר. מעשים ולא דיבורים - זכויות וחובות של התלמיד. התלמיד צריך להתאמץ ולא רק להגיד שהוא מתאמץ. - קבלת החלטות לגבי המשך הלימודים של התלמיד תעשה על-ידי הצוות בגיבוי מלא של המנהל. - מצוינות תוך כדי אנושיות. התלמיד נעטף על-ידי צוות טיפולי במקרה הצורך אבל בסוף יש "מקל". אין רק גזרים, מתקיים איזון בתוך בית הספר מבחינת מקלות וגזרים. בניגוד למערכת החינוך שעובדת רק עם גזרים. - דגש על התנהגות ראויה ומכבדת. ברגע שיש התנהגות ראויה, האנרגיות של צוות ההוראה והתלמידים מתמקדות בלמידה ולא בהתנהגות. - תוכנית רמזור התנהגותית - בית ספר עם חוקים ברורים שנאכפים. חוקים שהציבור יכול לעמוד בהם, אנושיים והגיוניים. - איסור מוחלט על שימוש בטלפונים בשטח בית הספר בזמן הלימודים לכל התלמידים ללא יוצא מן הכלל. הטלפונים יושארו למשמרת בלוקרים ייעודיים לכל כיתה עד סיום הלימודים ויציאה משטח בית הספר. תיכון: - שני נכשלים בשני מקצועות - לא ממשיך בבית הספר בשנה העוקבת (יכול לנסות ולחזור בשנה שלאחר מכן, ביצוע בחינות קבלה). - התנהגות - ג' - לא ממשיך בבית הספר ללא אפשרות לחזור לבית הספר. גם אם התלמיד מאוד מצליח לימודית אך הוא דורש אנרגיות שצוות ההוראה לא מסוגל להתמודד איתן, לא ממשיך בבית הספר. יסודי: - עד כיתה ד' אין ציונים. מכיתה ה' עד כיתה ו' ישנן הערכות על בסיס ההערכות במערכת החינוך האמריקנית ( א+, א, ב+, ב, ב-, ג, ד, נ). - הפרמטר הוא התנהגות. אם שנה שלמה התלמיד מקבל ג' בהתנהגות הוא לא נשאר בבית ספר.

מימון עלויות בית הספר/מודל העסקת הצוות

- בית ספר ממומן באופן פרטי לחלוטין, אין מנופי לחץ של הרשויות ושל משרד החינוך. - עלות תפעול בית ספר נעה סביב 15 מיליון שקל לשנה. - יש צורך במציאת תורם/קרנות שמוכן להשקיע לטווח ארוך. - עלות לתלמיד תעמוד על 12,000 שקל לשנה בדומה לשנת לימודים אקדמית. מלגות מצוינות תינתנה לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך. - העסקה גמישה, לא של משרד החינוך באופן מלא. בית הספר לא נותן קביעות לצוות המורים אך מקבל את חברותם בארגוני המורים. - חופשים למורים כפי שיש במערכת הרגילה.

פדגוגיה ותנאי לימוד והוראה

- צוות שנבחר בקפידה ומקבל גיבוי מלא. יד חופשית ללמד בכל צורות הפדגוגיה הקיימות תוך התאמתן לרוח בית הספר. - מחשב לכל ילד. שני טכנאי מחשב כל הזמן בתוך בית ספר. רכז תקשוב מצוות המורים. - יועצת ליסודי ויועצת לתיכון - עוסקות בייעוץ בלבד. - תכנים פדגוגיים - על-פי מתווה משרד החינוך לזרם הממלכתי תוך התאמות לרוח בית הספר ולעקרונותיו הערכיים. - תקציב לכל תחום ידע לרכז + תקציב לכל מחנך. - לכל מורה יש כיתה משלו, התלמידים עוברים מכיתה לכיתה ולא המורה עובר מכיתה לכיתה. - לימודי מוזיקה ואומנות חובה מכיתה א'. - לימודי ערבית חובה מכיתה א'. בבית ספר חייבים כולם לעבור בגרות בערבית. - טיולי אזרחות בכיתה י'. טיולים בעקבות התנ"ך. - לימודי אנגלית מ-4 יחידות ומעלה.