שר הביטחון היוצא בני גנץ מיהר לשבח את הרשות הפלשתינית על שפעלה להחזיר את גופתו של הצעיר הישראלי טירן פרו לישראל. נשם לרווחה משהוחזרה הגופה והובאה לקבורה בהלוויה המונית בדליית אל-כרמל. גנץ גם מיהר ליטול לעצמו ולמערכת הביטחון קרדיט על הצלחת התיאום הביטחוני. הוא שכח להגיב על רצח טירן בידי חוטפיו מבית-החולים. העיקר שהושג שקט זמני. טירן בן 18, בן העדה הדרוזית, יצא לכפר הפלשתיני ברטעה, שמעבר לקו הירוק, להתקין מערכת סטריאו לרכבו, בזול כמובן, ושילם במחיר לגמרי לא זול. לקח לכל הישראלים, גם המיעוטים שבתוכנו, שיוצאים לבירת הטרור ג'נין ובנותיה, מסכנים חייהם וחיי חיילינו. מדוע מיהרו החוטפים והרשות להחזיר את הגופה? האם לשם מחווה לגנץ, מארח ראש אש"ף בביתו בראש-העין? והרי גם לרמאללה הגיעה השמועה שהיו בחירות בישראל, מהפך פוליטי חל ב"פלשתין הכבושה", וגנץ הוא "ברווז צולע", מכהן על זמן שאול, לפני שיעבור לאופוזיציה כחבר-כנסת מן השורה. בשנה וחצי שחלפו צה"ל הנחית מכות קשות על הטרור המתגבר, אך לבלום אותו כליל לא הצליח. הוא עלה מדרגה. טוב שהסתיימה פרשה זו במהרה. יותר מאשר לתיאום הביטחוני - שאינו מונע רצח ישראלים במספרים גוברים - קרדיט גדול להחזרת גופת הנרצח מגיע לבני העדה הדרוזית. אם רוצים ללמוד סולידריות - מהי, אל בני העדה האצילית הזאת יש לפנות ומהם ללמוד. מרגע שנודע דבר החטיפה והרצח, החלו בכפריה תסיסה רבה, הפגנות סוערות, קריאות לפעולה ונקמה, התארגנות לקראת יציאה לכיוון ג'נין. "נבוא לשחוט אתכם", איימו על הג'נינים. תבערה גדולה הייתה בפתח. לדרוזים עקרונות רבים, שהם דבקים בהם בקנאות. אחד מהם הוא כבוד המגובה בכוח. שניים מתוך שלוש הכ"פים המפורסמות. לא כסף - כי אם כבוד וכוח, בלי התנצלות. בהפגנותיהם הם ביטאו חוסר אמון בממשלה החלושה המכהנת עדיין, ובמיוחד בשר הביטחון. איך אמר לי יודע-דבר בעדה: איננו שוכחים לו את חלקו בפרשת החייל מדחת יוסף ז"ל, לפני 22 שנה, הפקרתו למוות בעת שגנץ היה מפקד אוגדת יו"ש. האם היו נותנים לו לדמם ארבע שעות למוות אלמלא היה דרוזי? הסולידריות הדרוזית היא מן המפורסמות. חוצת גבולות. ברגע שבן העדה שרוי במצוקה, הכל יחושו לעזרתו. הם יפעילו גם את אחיהם בסוריה ובלבנון, וכך עשו במקרה של טירן ז"ל. הם כבר היו על סף פעולת נקם קשה בטרוריסטים. ברגע שמדובר היה בכבוד העדה, הם "לא שמו" על כוחות הביטחון שלנו ועלולים היו לגבות מחיר כבד של קרבנות רבים. הרשות הפלשתינית נבהלה, בישראל גבר החשש מפני הבאות, והנה לכם המניע הברור לסיומה המהיר של הפרשה. הדרוזים "מדברים ערבית ולא אשכנזית", כדברי מקור בעדה. השפה המזרח-תיכונית, שבה החזק מנצח, חזק לא רק צבאית, אלא גם נחישותית ונפשית. האיום הדרוזי לעלות על ג'נין לא היה סרק. בכפרים הדרוזים אגור נשק רב, חוקי או לא חוקי, שיכול היה לשמש לצורך פעולת נקמה, החזרת הגופה ושמירת כבוד העדה. הרשות הפלשתינית הבינה שפה זאת מיד. גם רוצחיו של טירן. מרחץ הדמים נמנע. וכך קיבלנו שיעור בסולידריות הדוקה, בנכונות להגן עד תום על הכבוד הלאומי או העדתי, בחיזוק כוח ההרתעה ובנכונות להילחם על בן העדה - חי או מת - בכל מחיר. הלוויה ענקית, רבת כבוד והדר, נערכה לצעיר הדרוזי בדליית אל-כרמל. השתתף בה גם שמחה גולדין, אביו של החייל הדר ז"ל, שגופתו עדיין מוחזקת זה כמה שנים בידי החמאס בעזה. "איך יכול להיות שהדרוזים בפעולה פשוטה החזירו תוך יום את הגופה וצה"ל אינו מצליח להחזיר את גופת בני?" - שאל. אפשר להבין לכאבו, אבל לא הרי מקרה הדר בעזה כמקרה טירן בג'נין, ולא רק משום שטירן היה דרוזי. החמאס פחות רציונלי מהרשות הפלשתינית. הוא מוכן לספוג עוד פלישה ישראלית, ולא ירתע מהמוני הרוגים ברצועה. את דפוסי רצחנותו הוא מצליח אט-אט להחדיר גם לקיני הטרור המתעצמים ביו"ש. ואני בטוח: הדר גולדין ואורון שאול עוד יוחזרו. ראוי להזכיר בהקשר זה אמירה אצילית של אבי החטוף בג'נין, בטרם סיום הפרשה העגומה: אינני רוצה שחייל ישראל אחד יסכן חייו למען החזרת גופת בני. צעירי העדה כבר אחזו בנשק ונערכו לפעולה, בידיעה שיסכנו חייהם, אף יעברו על החוק, ובלבד שיביאו את חברם לקבורה בכפרו, ויישמר כבוד המשפחה. אחינו הדרוזים יודעים עד כמה צה"ל חזק, מתגייסים לשורותיו, אבל רואים גם היסוסים וחולשות בצמרת הפיקוד. הם לא רק ששומרים בקנאות על כבוד עדתם אלא גם עומדים על משמר מדינתם.