הצבא המהולל שלנו, שמכין עצמו להפציץ מקומות מעבר להרי החושך, מסתבך שוב ושוב בשרוכי נעליו כמו מין גולם מטומטם שכזה שעוד רגע יקפוץ ראש על המדרכה.
מנהיגים ומפקדים חכמים ונבונים שכבר ראו הכל בחיים שולחים נערים במדים אל חזית הקללות והיריקות כדי להתקוטט עם ערב רב של פרובוקטורים מסוגים שונים שהתמחותם ואומנותם היא להוציא את הנערים במדים מהכלים.
הם ודאי מבינים היטב המנהיגים החכמים שלנו שנערים במדים אינם מתאימים לעבודות שיטור - לא מבחינת גילם - בעיקר גילם - ולא מבחינת הכשרתם.
ובכל זאת הראש הקטן של הקודקודים למיניהם רובץ לו במין טמטום חושים שכזה על כתפיהם והפקודות יורדות מטה מטה אל המחסומים ושאר מוקדי הסכסוך והקטטה.
כי כשנער במדים משכיב באיפון את מי שהוא מזהה כיריבו ובהמשך גם תוקע בו אגרוף - האשם אינו בו אלא בערל הלב ששלח את אותו נער במדים אל מוקד השנאה והמשטמה.
מהי הסיבה שבמשך כל כך הרבה עשרות שנים לא שולחים שוטרים אל מוקדי הסכסוך הללו? אין סיבה. תירוצים מן הסתם יש והרבה, אבל סיבה - אין.
הם לא מבינים הקודקודים - או גרוע מכך: לא רוצים להבין - שרבים מהנערים הללו במדים שנשלחו אל ארץ גזירה - הופכים פגועי נפש שבוכים על משכבם בלילות.
כי למי זה איכפת? תנו למפקדים להתקדם בדרגות מעלה מעלה - כדי להגיע בבוא היום אל פאנל הטלוויזיה המיוחל ולחרטט שם אמירות מלומדות על הרבה כלום ומעט שום דבר.