מוצאי השבת הקרובה, אור לי"ז בכסלו, ימלאו בדיוק 75 שנה, להחלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, לצד מדינה ערבית. גם אז, כמו השנה, חל יום היסטורי זה במוצאי שבת. ההחלטה ההיסטורית עוררה את זעם הערבים, שפתחו מיד למחרת במלחמת השמד שתכליתה להשליך את היהודים לים. לעומת זאת בחרו היהודים לפעול בשני מסלולים מקבילים - להשיב מלחמה שערה ולהיערך להקים את המדינה היהודית הראשונה מזה אלפיים שנה בהקדם האפשרי.
זר לא יבין זאת. גלי השמחה שהציפו את העם היושב בציון, התפשטו כאש בשדה קוצים. היישוב יצא מגידרו. דתיים וחילונים, סוציאליסטים ורוויזיוניסטים, עירוניים וכפריים - כולם נשטפו בגלי שמחה לנוכח ההישג ההיסטורי. בכיכרות הערים והמושבות פרצו יהודים בריקודי שמחה תוך הנפת הדגל הלאומי וקריאות: "יש לנו מדינה". הייתה זו שמחה אמיתית, שהתפרצה מעומק הלב היהודי, אשר הבין כי חל פה מהפך היסטורי, לאחר אלפיים שנות גלות ודיכוי. "יש לנו מדינה, סוף-סוף", ואמירה זו הפכה הומיה בכל נפש יהודי.
הכרת העמים בזכותו של עם ישראל למדינה משלו, נזקקה גם לגיבוי רוחני. הרבנות הראשית לישראל, בראשות הרבנים הרצוג ועוזיאל, הרימה את הכפפה והפיחה בעם רוח של תקווה, כפי שעולה כיום ממחקריו של הרב שמואל כ"ץ, חוקר תולדות הרבנות הראשית. הרב כ"ץ מגלה כי שבוע לפני ההחלטה, בי"א בכסלו, פירסמה הרבנות הראשית קריאה לרבנים וגבאי בתי הכנסת בארץ ובתפוצות, לומר בכל יום עד ערב שבת, לאחר תפילת שחרית, שבע פעמים "בקול רם ובכוונה עצומה" את פרק כ' בתהילים: "יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ... יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱ-לֹהֵינוּ נִדְגֹּל. יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ... יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ...".
ביום חמישי, י"ד בכסלו, התפרסם בחוצות ירושלים כרוז מטעם הרבנות הראשית, בו ביקשה מתושבי העיר "הרבו תפילה, הרבו תפילה", כולל תפילה ביום שישי ליד הכותל המערבי, עד סמוך להדלקת נרות שבת, קרוב למועד ההצבעה באו"ם. הרב הרצוג חיבר תפילה מיוחדת ליום זה: "אבינו שבשמים, שמע תפילתנו, והאר פניך אל שארית ישראל. באו בנים עד משבר וכוח אין ללידה. פתח שערי שמים ללב עמך כל בית ישראל בכל קצווי תבל הדופק בחוזקה ביום הנורא והנשגב הלזה, בחרדת הדורות ובצפיית הגאולה. אנא, תיראה לפניך את אש התמיד אשר תוקד על מזבח קידוש שמך מאז ומעולם...".
אלפים מתושבי ירושלים הפסיקו את מלאכתם והתכנסו בבתי הכנסת בעיר. התפילות שנאמרו בהתרגשות רבה הסתיימו בתפילה הנ"ל. עד הדלקת נרות שבת הגיעו המונים לתפילה ליד הכותל המערבי. הרב הרצוג נשא שם במניין מצומצם תפילה נרגשת ביותר. תפילה מיוחדת זו נאמרה בבתי הכנסת גם בשבת. הרב עוזיאל אמר אותה לפני ארון הקודש הפתוח. במוצאי שבת פרשת וישלח, בשעה 24:33, ישבו רבבות יהודים, בארץ ובתפוצות, במתח אדיר מול מקלטי הרדיו הגדולים, בציפיה להכרעה ההיסטורית: האם נזכה שתקום מדינה יהודית לאחר אלפיים שנות גלות? ההצבעה הייתה דרמטית ביותר. בסופה התברר ש-33 מדינות הצביעו בעד, 13 נגד, 10 נמנעו, ומדינה אחת נעדרה.
הלל שלם
ב-4:00 לפנות בוקר הגיעו הרבנים הראשיים הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל והרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל לחצר המוסדות הלאומיים בירושלים. רבים בירכו אותם ב'מזל-טוב'. הרב עוזיאל התערה בהמון החוגג כשדמעות אושר בעיניו. הוא התקבל בתשואות כשהתייצב בין מנהיגי האומה על גזוזטרת בית הסוכנות היהודית. הוא ביטא במעמד זה את דעתו הציונית-דתית, לפיה הקמת מדינה יהודית היא אירוע קוסמי. "כל המגמד את עוצמת ההתרחשות ההיסטורית האלוקית, מתרחק מאמונה בגאולה ובמשיח... כוכב ישראל עולה קמעא קמעא. שחר גאולת ישראל הגיע". לפנות בוקר ערך הרב עוזיאל סעודת מצווה בביתו, ובה בירך 'שהחיינו' בשם ובמלכות. באותו בוקר הוסיפו רבים מהמתפללים בבתי הכנסת, בפסוקי דזימרה של תפילת שחרית, את 'נשמת כל חי', ולא אמרו תחנון; היו שאמרו גם הלל שלם.
למחרת בבוקר התכנסה ישיבה מיוחדת של חברי מועצת הרבנות הראשית, תושבי ירושלים: רבה האשכנזי של העיר הרבצ"פ פרנק, רבה הספרדי הרב חזקיהו שבתי, הרב אליהו מרדכי וולקובסקי והרב יעקב עדס. הרב הרצוג הציע שלוש הצעות מפתיעות: א. להכריז על תפילת הודיה בכל העולם, שתכלול אמירת הלל ללא ברכה ו'נשמת כל חי'. ב. לקבוע את יום י"ז בכסלו ליום הודיה ושמחה לדורות. ג. להוסיף בהפטרת שבת חנוכה את דברי הנביא זכריה בפרק ח', א'-ג': "וַיְהִי דְּבַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ. כֹּה אָמַר ה', שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם. וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת, וְהַר ה' צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ".
לקראת השבת הקרובה פירסמה הרבנות הראשית כרוז שבו הודיעה, כי שבת פרשת 'וישב', תהיה שבת של הלל והודיה, בארץ ובתפוצות. בשבת בבוקר לאחר חזרת הש"ץ, יש לומר הלל ללא ברכה, פסוק בפסוק, בשמחה ובחרדת קודש. כל רב יעורר בדרשתו את הקהל על ערכה של השעה הגדולה, והחובה לבנות את המדינה על אדני התורה. בנוסף, חיבר הרב הרצוג תפילת 'מי שברך' מיוחדת לאומות העולם שהצביעו בעד הקמת המדינה היהודית.
אלא שהרעיון לקבוע את י"ז בכסלו יום חג לדורות לא התממש. לדברי הרב כץ, ההסבר פשוט: בי"ז בכסלו תש"ח התקבלה אומנם ההחלטה באו"ם, אבל איש לא ידע מתי, כיצד והאם בכלל תקרום המדינה עור וגידים. בה' באייר תש"ח התגשם חלום הדורות בפועל - קמה מדינת ישראל, ולכן יום זה מאפיל על התאריך הראשון. "בכל אופן", מדגיש הרב כ"ץ, "חובה לזכור ולספר בכל שנה, כיצד יד ההשגחה העליונה התגלתה לעיני כל העמים באו"ם ביום היסטורי זה".