גילוי נאות: כותב השורות הללו מעולם לא שקל להצביע לסיעה הפלגנית, הכיתתית, האליטיסטית-בעיני-עצמה, ושמה נועם. אלא שהשאלה מעולם לא באה בפני הבוחר הישראלי: נועם אף פעם לא העזה לרוץ כרשימה עצמאית. עד כדי כך לא בטחה בכוחה, שהיא הסכימה שנציגה אבי מעוז, יורחק למקום ה-11, הבלתי ריאלי לכאורה, ברשימת 'הציונות הדתית' לכנסת ה-25, שהשיגה בבחירות הקודמות 7 מנדטים ואיש לא צפה כי תשבור את המחסום החד ספרתי. אפילו אבי מעוז הופתע מזכייתו המפתיעה בפיס - כרטיס כניסה מחודש לכנסת (בכנסת ה-24 הוא הוצב במקום ה-6, ברשימת 'הציונות הדתית'). עוצמת ההפתעה הניעה אותו להזדרז ולחתום ראשון על הסכם קואליציוני עם בנימין נתניהו, כדי להבטיח נוכחותו בקואליציית ה-64, שעלולה הייתה להעיף אותו מתוכה, אילו סירב להצטרף ראשון. תמורת זכות ראשונים זו זכה ח"כ סיעת המנדט האחד נועם, בכל הקופה: סגן שר במשרד ראש הממשלה, הממונה על תוכניות החוץ של משרד החינוך, עם תקציב מכובד של 2 מיליארד שקל. אבל אז החלה, די צפוי, הקמפנייה התקשורתית והציבורית סביבו. החלו להאשימו במזימות להחדרת יהדות, רחמנא ליצלן, לבתי הספר. 'הדתה' הם קראו למיסיונריות הזו, שקיימת רק בדמיונם של זוללי יהדות, דוגמת רון חולדאי וראשי ערים ומועצות ברחבי הארץ, שמוכנים לכל מהלך של פלוראליזם, בתנאי שלא יהיה בו שום ניחוח של יהדות. אין לכחד כי גם אבי מעוז תרם מצידו, למסע השיסוי נגדו, עם אמירות הזויות כמו "תפקיד האישה הוא רק ללדת ולגדל ילדים" - אמירה כל כך מופרכת, כל כך משוללת יסוד, שאינה מקובלת אפילו על ראשי החרד"ל ובוודאי לא על החרדים המשליכים את נשותיהם לשוק העבודה (בניגוד למחויבותם ב'כתובה'). ההתנפלות על מעוז, חשפה שוב את הצביעות הפוליטית במירעה. את כוחן של הנדסת התודעה ותעשיית הפייק ניוז. תעשיית העלמא דשיקרא לא סיפרה לציבור, שבתוך מערכת החינוך הישראלית, מופעלות מאות תוכניות התנדבותיות, שיכולים להזמינן מנהלי בתי הספר, והן תעמודנה לרשות המנהלים גם בעידן מעוז.

מזימות שטניות

כל עוד מעוז איננו שר החינוך, הוא לא יוכל לפגוע בליבת תוכניות ההעשרה הללו. כל הצעקות נגדו אינן אלא מסך עשן שמאחוריו מסתתר חשש של השמאל הרדיקלי למחיקת תוכניות השיטנה האנטי ישראליות המצמררות, שמשרד החינוך בעליבותו וברפיסותו התיר כניסתן למערכת החינוך. מדובר במזימות שטניות שנכנסו למאגר שיעורי ההעשרה תחת כותרות ניטרליות כמו פלורליזם, ליברליזם וכדומה, ותפקידן לחתור תחת יסודותיה של המדינה, לנתק בין התלמידים ליהדותם, להחדיר במוחם תפיסות אנטי ישראליות, עד כדי הטלת ספק בצידקת קיומה של המדינה היהודית 'הגזענית'; ואולי גם בשאלת זכאותו של העם היהודי לקיום עצמאי. הבעיה שמציקה למעוז, ולכל מי שעתידה היהודי של המדינה מדיר שינה מעיניו, היא שהחתירה יפת הנפש לפלורליזם וליברליזם, הפכה ארגונים מופקרים של שמאל רדיקלי, פרוגרסיבי, ליברטריאני, פוסט ציוני, אנטי יהודי - שחלקו ממומן בכספי ממשלות זרות, רובן עויינות את הרעיון הציוני, למפיקי התוכניות הללו. והכל כדי להחדיר ללבו של התלמיד את ארס הספקנות בצידקת הדרך: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"; להכשיר את הלבבות להשתמטות מצה"ל, ואולי גם ויתור על האזרחות והגירה המונית למדינות שבהן המילקי זול יותר. היעד השני שמעוז יצטרך לטפל בו הוא להקנות ערכים וידע יהודיים לתלמידים, שהורחקו בזדון לב, ואפילו מתוך רשעות, מארון הספרים היהודי. איך אמר ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד בראיון פומבי בוועידת מקור ראשון? - "יש לי שני ילדים שסיימו כיה י"ב ואיש לא טרח להראות להם כיצד נראה עמוד של התלמוד הבבלי". עד כדי כך. וכך נשללת מן התלמידים, בזדון לב, היכרות מינימלית עם גדולי העם היהודי כמו אביי ורבא, רש"י והרמב"ם. למה אפלטון וסוקרטס כן, והמהר"ם מרוטנבורג ורבי יוסף קארו לא? למה מצעד הגאווה כן, ו'שמע ישראל' לא? מדוע לשנן את זעקת שלח את עמי של מרטין לותר קינג, אבל לוותר על שלח את עמי של משה רבינו? מי אמר שיש להכיר מקרוב את רמדאן האיסלאמי, אבל לפסוח על יום הכיפורים, ולהותיר ממנו בתרבות הישראלית את חג האופניים? למה להט"ביות ותופעת הורה א' והורה ב' כן, אבל ערכי שלימות המשפחה היהודית התקנית לא?

עמי ארצות

ארגוני השמאל הפכו את מעוז לדגל שחור של כל מה שרע בעיניהם: יהדות, אמונת ישראל, תורת ישראל, חגי ישראל, ועוד, ומבטאים בכך אמירה הרבה יותר נרחבת: התנגדות לכל מה שרוח יהודית בו, לצד חיבוק ערכים 'נאורים' עקרים, שהיום אולי פה אבל מחר יושלכו, כפי שהושלכו שאר האיזמים, לפח האשפה של ההיסטוריה. ואם בדמוקרטיה עסקינן, הגיע הזמן שהשמאל הצעקני יפנים, שאין דורש לסחורה שלו. העם לא קונה. כל מערכות הבחירות של העשורים האחרונים הוכיחו, שהעם רוצה יותר שורשים, יותר חיבור למקורות, יותר 'אידישקייט', וסולד מן התיאוריות הפרוגרסיבית שהציעו מפלגות השמאל: אחת מהן שאפילו לא חצתה את אחוז החסימה, והשנייה גירדה אותו עם בקושי 4 מנדטים. אפשר להתווכח אם אבי מעוז הוא הראוי להגשים את ציפיות רוב המצביעים היהודים, אבל אי-אפשר להתווכח בצידקת אמירתו של איש השמאל הדגול יעקב חזן, ממייסדי השומר הצעיר שבקצה השמאל ומפלגת השמאל מפ"ם (ז"ל), שהגיע למסקנה המדאיבה: 'רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות', כאלה שאפילו מונחים כמו משנה וגמרא ותפילין וציצית זרים להם. השבוע, למשל, סיפר הרב דניאל שילה, רבה לשעבר של קדומים: "בצבא פגשתי מפקדים שלא הכירו את הביטוי תפילין, וקראו להם 'כלי תפילה' או 'אביזרי תפילה'". את התופעה הנלוזה הזו מבקש מעוז לאיין.