החברה הישראלית משנה את פניה באופן רשמי. זה לא התחיל אתמול וגם לא שלשום אבל תוצאות הבחירות האחרונות מטיחות בפני הציבור החילוני, הן הימני והן השמאלני את המציאות ישר לתוך הפנים, בלי פילטרים מיותרים.
הקטר החילוני הופך להיות מאחור ודוחף את הקרונות החרדים והמתנחליים שלאט-לאט מתמלאים. כל עוד הרכבת נוסעת במישור היא תצליח לנוע פחות או יותר מכוח האינרציה. אבל בעלייה הראשונה הרכבת לא תוכל לנוע קדימה. הקטר שמאחור, לאט-לאט מפסיק לקבל אנרגיה והקרונות מקדימה נהפכים יותר ויותר כבדים. הרכבת פשוט תיעצר או לחליפין תיסע לאחור.
שני מגזרים השתלטו על האליטה הפוליטית, אחד מהם לא תורם למדינה כלום פחות או יותר, שלא לומר עושה נזק, וחזינו בכך במלוא העוצמה בימי הקורונה, ומגזר שני, לוקח מהמדינה הרבה יותר ממה שהוא נותן לה. שני המגזרים שותים למדינת ישראל את הכסף את המוסר ואת הדם. אז מה הלאה? יש צורך לעבוד בשני ערוצים מקבילים.
בערוץ אחד, הגדלת הכוח התקשורתי של השמאל על-ידי מימון ובניית ערוצי תקשורת חדשים. הגיע הזמן שכל המיליונרים החדשים מעולם ההייטק יתחילו להיכנס לעולם הפוליטיקה והתקשורת ולא ימשיכו להתכנס לתוך עצמם וליהנות מכל מה שיש לישראל להציע לעשירים, ויש לה הרבה.
לימין יש את שלדון אדלסון, משפחת קוך, אוונגליסטים למיניהם ועוד כמה תורמים ענקיים ושקטים שבחלקם גם מממנים את פורום קהלת ואת ארגוני המתנחלים השונים. ולשמאל, כמעט בעצם כלום. הגיע הזמן שהעשירים הליברליים ושוחרי הדמוקרטיה, ואני מקווה שעדיין יש כאלו בישראל, יתחילו להכניס את היד עמוק לכיס ויתרמו להקמת תשתית תקשורתית וחינוכית למחנה הדמוקרטי ליברלי בישראל. הכסף הוא לא המנוע אבל הוא הדלק שבלעדיו המכונית פשוט לא תיסע.
ובמקביל, בניית סיפור חדש לחברה הישראלית. הסיפור החילוני המנצח, הפסקת ההתבטלות וההכלה חסרת הגבולות כלפי המגזרים האחרים. שילוב כוחות של ימין ושמאל חילוני כנגד המתנחלים החרדלים והחרדים.
נקודה שחשוב לציין, לצערנו, כרגע המגזר הערבי פשוט משותק ומחוץ למשחק הפוליטי בישראל. הדרך היחידה לעזור לציבור הערבי היא לקוות שתקום מנהיגות ערבית שתהיה מוכנה להיות חלק מהסיפור החילוני הישראלי ולא תמשיך את הקו הנעלב והמתנכר. השינוי בחברה הערבית קורה מלמטה כל הזמן אבל ללא מנהיגות שתוביל, הדרך עוד ארוכה.
לא תהיה פה מלחמת אזרחים כי אין פה שני צדדים חמושים ואין באמת כוחות חמושים מהצד השמאלי של המפה הפוליטית שילחמו נגד המדינה או נגד הצד הפוליטי השני. אבל כן יכול להיות מרי אזרחי. החילונים יפסיקו לשלם מיסים ויפסיקו להתגייס לצבא. מה אז יקרה? מי יחליף אותם? החמורים של משיח צריכים להפסיק להיות חמורים. אם הימין הישראלי לא יתעורר ולא יבין שהוא הוא הגורם להשתלטות הגורמים האנטי ישראלים-דמוקרטיים על המדינה הוא פשוט יבלע בתוך הכוח האדיר של הדת היהודית.
במאה השנים הראשונות של הציונות העוצמה של העם היהודי הופנתה לבניית לאום גאה וחזק. היהודי הישראלי החדש (מעלייה ראשונה ועד שנות השבעים של המאה העשרים). בארבעים השנים האחרונות הספינה משנה כיוון וכדאי שנבין את זה. גם הימין וגם השמאל צריכים לאחד כוחות על בסיס דמוקרטי ליברלי עם פשרות שכל צד יוכל לחיות איתן.
החרדים והמתנחלים לא יקבלו לעולם פשרות. ברגע שיש להם את הכוח הפוליטי הם ישתמשו בו בכל העוצמה, מעצם היותם קנאים זו הדרך היחידה שהם מכירים, ניצחון או הפסד, אין פשרה. הדת האורתודוקסית השמרנית לא מקבלת פשרות כחלק מחוקי המשחק. המשחק של הדת הוא משחק סכום אפס, או ניצחון מוחלט או מוות על קידוש השם. אין התקפלות, אין התגמשות, אין מתינות.
הדרך היחידה להחזיר את הרכבת הישראלית למסלול החיובי לעבר עתיד מתון ליברלי חפץ חיים ושוחר שלום היא חקיקה חילונית של חוקי יסוד ברוב מיוחד של 80 חברי כנסת כנגד הכוחות החרדליים:
1. הפסקת תשלומי ביטוח לאומי מעל הילד הרביעי באופן מוחלט.
2. הפסקת מימון תלמידי ישיבות מעבר לגיל 18.
3. חיוב החרדים והערבים בשירות אזרחי. צעיר שלא יהיה בשירות ייפתח לו תיק בביטוח לאומי והוא יתחיל לצבור חובות, כשיגיע הרגע שיצטרך ביטוח לאומי יוזכר לו גם החוב.
4. הגדלת ועיבוי היחידות לאכיפת תשלומי מיסים בקרב האוכלוסיות החרדית והערבית.
5. הפסקת מימון הזרמים החרדים והדתיים. כל תלמידי מדינת ישראל יזכו למימון שווה על בסיס לימודי הליבה. לא יהיו יותר תכנים נפרדים. או לחלופין, הקמת זרם חינוכי ליברלי שיתוקצב כמו שאר הזרמים בישראל. כל בית ספר יצטרך להחליט בהצבעת ההורים לאיזה זרם הוא יהיה שייך.
הרכבת כבר מזמן יצאה מהתחנה השאלה הנשאלת כרגע היא האם אכן יהיה סיפור חדש לחברה הישראלית, סיפור שיוכל לבנות את העתיד של העם היהודי והלאום הישראלי.