"יש עתיד" - מפלגתו הפרטית של יאיר לפיד - היא מגדל שן של היהירים והמתנשאים בפוליטיקה הישראלית. זו איננה מפלגה דמוקרטית, על כי חסרה היא מוסדות נבחרים וחוקי משחק פנימיים הקובעים את מצעה, תקנונה, מועמדיה לכנסת ולכל תפקיד ציבורי אחר. העדרם מונע מהחברים הרשומים לקבוע את דרכה והחלטותיה הקולקטיביות במשותף. זו איננה דמוקרטיה אלא אריסטוקרטיה של שווים ושווים יותר שמתנהלת על-פי דעתו של אדם אחד - ממלכי המתנשאים של הפוליטיקה הישראלית. רק אמש (22.12.22) שמענו את השתלחותו של לפיד בממשלה הנבחרת, שמספר חבריה - נבחרי הציבור -גדול ב-250% ממספר חברי מפלגתו הוא. בדבריו חלק לה "שבחים רבים" על מעשיה אעל-פי שטרם הושבעה, כשהוא מונה לחובתה את הכישלונות עליהם אחראים למעשה הוא וקודמו בתפקיד בנט (אביר נוסף של המגלומניה הפוליטית הנפסדת) במשך 18 חודשי שלטון לצד אלה אותם הוא צופה או מאחל לה בעתיד.
אצל יהיר לפיד דבר שאינו מופק מפיו אינו נחשב כעובדה, כחשיבה נכונה וכנושא הראוי לדיון רציני. באמצעות התקשורת המגויסת שלו, (ערוץ 12 של הטלוויזיה, למשל) רומס הוא כל מי שמנסה להציב בפניו אתגרים אינטלקטואליים, אידאולוגיים ופוליטיים. מאחר שנפגש כבר פנים אל פנים עם כמה משועי-עולם שהחשיבוהו כנציג אותנטי של מדינת-ישראל, אין הוא מאזין לזולתו; רק משדר. לפיד חי בשלום ובשלווה עם העובדה שהוא אישית שולט ב-24 ח"כים, בדבריהם ובמעשיהם (20% מחברי הכנסת החדשה) ומבעד למשקפיים הוורודים המאפיינים את ראייתו המדינית ההזויה, סבור הוא שזו דמוקרטיה. להקלת אשמתו יאמר שהוא אינו בודד בהשקפתו זו, אולם לפי שעה הוא היחיד שהחליט לצאת לקרב נגד כל הגורסים שמדינה דמוקרטית חייבת שיהיו בה גם מוסדות (בראש וראשונה מפלגות) פוליטיים דמוקרטיים.
הבוקר צוטט באתר "היום הזה" בועז טופורובסקי - אחד מנערי החצר "בצוות הקרב" הפוליטי המשולב שלו המסוגלים כביכול להחליפו בשיח אינטלקטואלי בתקשורת - ואכן הופתעתי. לא רק ש"יש עתיד" (שכבר איננו) אינה דמוקרטיה, אלא שטופורובסקי מונה כנראה להטיל פצצה פוליטית אידאולוגית ניסיונית מטעם לפיד לאמור: "האיש מתנגד לפריימריז" ולבחון את השפעתה הציבורית. צפיתי תגובה מעין זו ליוזמות שהועלו בקואליציה לחייב בחוק "מפלגות גדולות יחסית" לקיים פריימריז. לפי שעה אין בנמצא דרך עדיפה מפריימריז במשטר כשלנו להבטיח כי דעת הציבור ועמדותיו ישמעו בכנסת ישראל היטב וברור ולתמהֶל אותן בהירארכיה הפוליטית כך שתשקפנה פלורליזם ולא מונו-תאיזם בתהליכי הבחירות וקבה"ח בבית הנבחרים. נהוג לומר שראש הדג מתווה את הכיוון; נראה שלפיד מאבחן בהצעה זו איום על מעמדו הכל-יכול במפלגה ועל שליטתו האישית האבסולוטית בה. "צניעותו" מאלצת אותו להתנגד להפקעת סמכויותיו העתידיות. מניפולטור פוליטי אינו מסכן את ראשו במבחן דעת הציבור שתוצאתו אינה מובטחת מראש.
אמנם "יש עתיד" היא הבעיה החמורה ביותר מבחינה זו בשיטת הממשל הנוכחית, אך אינה היחידה. מעניין לראות שגם במפלגת המרכז-שמאל של גנץ (ובתוכה כנספחת חדשה יחסית - "תקווה חדשה" - של גדעון סער) ובזו של ליברמן ("ישראל ביתנו") מתקיימים אותם תנאי עליונות אנטי-דמוקרטיים. האם מקרה הוא?! - סבורני שלא; זו שיטה. בכנסת הנוכחית חוסים בה 43 ח"כים (כ-36% מחברי הכנסת), מיוצגים ע"י 3.5 מנהיגים
1; זו, כמובן, אינה דמוקרטיה!.
הואיל וגם במפלגות החרדיות הייצוג הדמוקרטי חלקי בלבד והמנהיגים הרוחניים (3-4 רבנים מובילים) מעצבים עמדות כמעט בכל שטחי החיים - גם אם בסדר עדיפות נושאי שונה מהגוש הנ"ל - התמונה הרחבה המתקבלת מטרידה ביותר: עוד 18 ח"כים מנוהלים ביד רמה ע"י 3-4 מנהיגים רוחניים ובסה"כ כ-61 ח"כים משתייכים למסגרות בלתי-דמוקרטיות. המזל הגדול של הציבור התומך בדמוקרטיה הוא שקיימות מחלוקות עמוקות בין קבוצת ה- 43 ולקבוצת ה- 18 אשר מציבות את האחרונים בקואליציה הימנית שבראשות נתניהו. כך או כך, הנושא הדמוקרטי יוצא ניזוק והחיים הציבוריים נמצאים בשפל ובסכנה קיומית.
2
על כן, דעתי נחושה: יש לחוקק חוק שיחייב פריימריז במפלגות פוליטיות שמספר הח"כים בהן גדול מ-6. באופן זה רוב מכריע של המועמדים בכל המפלגות יבחר בפריימריז מפלגתיים ויגיע לכנסת כשברור ונהיר לו כי על מעשיו משקיפים ואת דרכו מעצבים ובוחנים לא רק יו"ר המפלגה, אלא כלל החברים, מצע המפלגה, תקנונה ומוסדותיה. זו הדמוקרטיה.