בימים האחרונים צפינו במתקפה רבתי בכלי התקשורת מצד בכירי משרד הבריאות ועיתונאים מטעם, אשר הופנתה כלפי פרופסור שמואל שפירא, רופא בכיר, מדען, ראש המכון הביולוגי לשעבר ובעל קריירה מרשימה. כל חטאו של פרופסור שפירא היה, שהעז להביע בראיון לערוץ 12, ספקות לגבי יעילותו של חיסון הקורונה של פייזר, ואף יותר מכך לגבי בטיחותו, כמי שלפי עדותו, חווה אישית פגיעה מהחיסון, וכמדען הבקיא בספרות המדעית העדכנית, והנתונים המתפרסמים ברחבי העולם כל העת. 'סהרורי, 'בלתי מובן', 'איש מתוסכל', היו רק חלק מהביטויים בהם נעשה שימוש לתאר את פרופסור שפירא, שהרי 'ידוע לכל', ו'מוכח מעל לכל ספק', שחיסון הקורונה בישראל הציל אלפי אנשים, והינו כמאמר הנראטיב של השנתיים האחרונות, 'יעיל ובטוח'. למרבה הצער, כרגיל אצל משרד הבריאות, ההתייחסויות היו לגופו של אדם ולגופן של סיסמאות, וללא התייחסות אמיתית לנתונים.

אז מה הם הנתונים שכל אזרח בישראל ראוי שיכיר ויפנים?

ראשית, ברור כיום לכל בר דעת שההבטחות שפיזרו ראשי משרד הבריאות, ומדענים מטעמם, שהחיסונים יעצרו את הווירוס, אותן הבטחות ששימשו להצדיק מדיניות תו ירוק מפלה ודורסנית, פשוט קרסו אל מול המציאות, שבה מחוסנים כמו לא מחוסנים נדבקו בווירוס, לעתים יותר מפעם אחת. לו אף בשל עובדה זו בלבד, ניתן היה לצפות שראשי משרד הבריאות יגלו קצת יותר צניעות וזהירות בהתבטאויותיהם. אולם נראה שראשי משרד הבריאות אינם נוטים להתבלבל מהעובדות. אך האם כטענתם, החיסון בטוח והציל אלפי חיים בישראל? את הטענה הזאת יש לעמת עם העובדות, והמרכזית שבהן היא שעל-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס), בשנים 2022 ו- 2021, נפטרו בישראל, כמעט בכל שכבות הגיל, כולל הצעירות, יותר אנשים מאשר בשנים הקודמות, כולל שנת הקורונה 2020, ובאופן שאינו מוסבר ע"י גידול טבעי של האוכלוסייה. העובדה שיותר אנשים נפטרו בישראל בשנים אלו, אינה ניתנת לערעור, וניתן רק לדון באשר לסיבות לגידול בתמותה. הטענה מצד משרד הבריאות הינה שכל התמותה העודפת הזאת מוסברת אך ורק בתמותה מקורונה. לפני שנעמת את הטענה המופרכת הזאת אל מול הנתונים מכל העולם, ישאל כל אחד ואחד את עצמו, מה אומרת הטענה הזאת על יעילות החיסונים במניעת מוות? שהרי ידוע לכל שקטלניות נגיף הקורונה ירדה עם הזמן, ובפרט קטלניות וריאנט האומיקרון הינה פחותה משמעותית עד לא קיימת. הכיצד ייתכן שבמדינה שרוב אוכלוסייתה מחוסנת, רבים בשלושה, ארבעה ואף חמישה חיסונים, ישנה כיום תמותה גבוהה יותר מקורונה, מאשר בשנת 2020 עם וירוס קטלני בהרבה וללא חיסונים? גם ההסבר העוקב של ראשי משרד הבריאות ואחרים שמדובר בהשפעתו של ה'לונג קוביד', נסתר לחלוטין ע"י מספר רב של מחקרים עדכניים, כולל מישראל, המראים שתופעת ה'לונג קוביד' היא לא יותר מתופעה מוכרת מווירוסים אחרים, של סיבוכים פוסט ויראליים נדירים יחסית, אשר כמו החיסון, זכתה ליחסי ציבור אגרסיביים. לכן, אם הטענה של משרד הבריאות שהתמותה העודפת בישראל מוסברת על-ידי תמותה מקורונה, אינה נשמעת לכם הגיונית, יש לכך סיבות טובות. תמותה מקורונה בוודאי לא יכולה להסביר תמותה עודפת של אנשים בגילאים צעירים, שכן הקורונה מעולם לא גרמה למותם של צעירים בריאים, ובעיקר פגעה באוכלוסיות הגילאים המבוגרים ובעלי מחלות רקע. יתר על כן, ידוע כיום שחלק ניכר 'מתמותת הקורונה' היה עם קורונה ולא בשל קורונה. קרי, לא הקורונה גרמה למוות אלא סיבות אחרות, והנפטרים פשוט נמצאו חיוביים לקורונה. מדינות רבות בעולם כבר עדכנו את הנתונים של מספר המתים מקורונה, והורידו אותם ב-40-15 אחוזים. לגבי וריאנט האומיקרון ידוע ממספר רב של דיווחים בעולם שכ-8-9 מכל 10 נפטרי אומיקרון, נפטרו מסיבה אחרת, ורק היו מאומתים לאומיקרון. לפי הנתונים המוכרים בעולם לגבי קטלניות האומיקרון, בישראל צפויים היו לכל היותר מספר מאות מועט של נפטרי אומיקרון, מה שמערער מן הייסוד על טענה שהתמותה העודפת בישראל ב-2022 מקורה בתמותת קורונה. אז אם קורונה אינה מסבירה את התמותה העודפת, מה כן? כדי לענות על השאלה הזאת, נדרש לבצע מחקר מעמיק ורב ממדי, שלמרבה הצער, משרד הבריאות אינו מגלה כוונה לעשותו. ניתן להעלות השערות שונות לגבי סיבות אפשריות, כגון ההשפעה ההרסנית של הסגרים. בפרט, ישנן סיבות טובות מאוד לשער שחיסוני הקורונה עצמם תרמו לפחות לחלק מהתמותה העודפת הנצפית בישראל ובעולם כולו בשנים 2021-2022. לאמיתו של דבר, ניתוח מדוקדק של הניסוי הקליני של פייזר, שעל בסיסו הותר החיסון לשימוש חירום, חושף את העובדה המטלטלת, שהמספר הכולל של אירועים רפואיים חמורים, בפרט מוות ואשפוזים, היה משמעותית גבוה יותר בקרב מחוסנים לעומת לא מחוסנים. זו עדות אמינה ביותר שמתן החיסון באופן רחב לכלל האוכלוסייה היה ככל הנראה בעל תרומה שולית שלילית.

חיסוני הקורונה גורמים לתופעת לוואי של דלקת בלב

כיום גם מוסכם כי חיסוני הקורונה של פייזר ומודרנה גורמים לתופעת לוואי של דלקת בלב, ושהסיכון הגבוה ביותר הוא לאוכלוסיית הנערים והצעירים. הניסיון של משרד הבריאות להציג זאת כתופעת לוואי נדירה וחולפת הוא לא פחות מנלוז. אין היא נדירה כלל וכלל, שכן גם על בסיס אבחונים קליניים בלבד מדובר בסיכון של 1 לכל 2,000 מתחסנים בשתי מנות, והוא אף עולה עם מתן בוסטרים. לפי כל קנה מידה קליני מהעבר, זהו סיכון גבוה מאוד ולא מתקבל על הדעת, לנוכח העובדה שהסיכון הנשקף לצעירים מקורונה הוא אפסי. דלקת בלב מהחיסון אינה תופעה קלה וחולפת, כאשר נפגעים רבים נזקקים לאשפוז וחווים מגבלות רבות לאורך חודשים ארוכים. אולם, חמורה בהרבה היא העובדה שידוע מהעבר, כולל מחיסונים קודמים, אשר הורדו בשל כך מהמדף, שמקרים רבים של דלקת בלב הינם סמויים, קרי הנפגע אינו חווה תסמינים או מודע לכך שנפגע, ועשוי בשל כך לחוות מוות פתאומי. אין מדובר בתסריט תיאורטי, שכן שני מחקרים פרוספקטיביים שפורסמו בספרות הקלינית, בהם נבדקו בקפידה תפקודי הלב של מתחסנים צעירים לפני ואחרי מנת החיסון השנייה והבוסטר של חיסוני הקורונה, מצאו כי ב-1 מ-30 מתחסנים נתגלו עדויות קליניות ברורות לפגיעה בשריר הלב, חלקם היו ללא כל תסמינים. זוהי פגיעה בלתי הפיכה, שעשויה להעלות את הסיכון לאירועים לבביים בעתיד. גם מחקרים שהתבססו על ניתוחים לאחר המוות של אנשים שנפטרו בסמוך לקבלת חיסון הקורונה, חשפו שיעורים גבוהים, בהם נמצא שדלקת בלב או בעורקי הלב בשל החיסון הייתה ככל הנראה הגורם למוות הפתאומי. כאמור, זהו רק מנגנון אחד שבו ברור לחלוטין שחיסוני הקורונה גרמו למקרי מוות. ישנם מנגנונים אחרים שגם הם בוססו בספרות הרפואית, כמו לדוגמה קרישיות יתר.

התנהלות מופקרת

לפיכך, ראוי היה שמשרד הבריאות וראשיו יתלהמו פחות ויהיו יותר ענייניים בהתייחסם לדבריו של פרופסור שפירא. הרי יש ביכולתם לשפוך אור על סוגיית התמותה העודפת והקשר האפשרי שלה לחיסון, ולחשוף לציבור ולקהילה המדעית את נתוני התמותה בחתך גיל, סטאטוס חיסוני וסיבות המוות. אולם המשרד מסרב לעשות כן, אף לאחר צו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר הורה לו לחשוף את הנתונים. לנוכח, ההתנהלות המופקרת הזו, קשה שלא לגחך, למשמע אמירות ראשי משרד הבריאות ש'הכל מדווח לציבור בשקיפות'. נראה שמה שמניע אותם זו האמונה שבסוף הציבור 'יעבור הלאה'. יש לקוות שהציבור יתעורר, וידרוש לקבל תשובות אמינות על בסיס שקיפות נתונים. מעבר לכך משדובר בעניין בעל חשיבות עליונה לבריאות הציבור, ולהפקת לקחים לגבי ההתנהלות הרצויה אל מול מגפות ומשברים בריאותיים עתידיים, הרי שאין הצדקה מוסרית או היתכנות פרקטית לשום תוכנית חיסונים, אם אין בה אלמנט של ערבות הדדית, ובפרט הכרה וטיפול בנפגעי החיסון.